חֲבִיבוּת

° ש"נ, — סגולת האדם החביב:  בשאר מצות כגון אלולב וסוכה לא תקנו לברך לרואה אלא  גבי נר חנוכה משום חביבות הנס  (תוספ' סוכ' מו.)  שעיקר חביבות  התפלה בשעת הנץ וכו' שהיו קוראין אותו (את השמע) שלא כדין בשביל חביבות וממהרין אותו קודם זמנו  (שם יומ' לז:).  חייבין אנו להודות כפי הראוי על כל אשר גמל בני האדם כלם שנבראו בצלם והוא החביבות שגמלנו בחסדו  (מלמ' התלמיד', צו).  וכאשר ישתדל האדם להשלים צורתו זהו חביבותו  (צידה לדרך א לב).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים