°, ש"נ, — שה"פ מן חבט:  כנפילת החומה הנשגבה שישברו אבנים בנפילתה מפני שנחבטה חביטה רבה מפני גבהותה  (רד"ק ישע' ל יג).  ופי' כנוקף זית כחביטת עץ זיתים כשאדם חובט ונוקף אותו ישארו מעט זיתים שלא יפלו בחביטתו אחת הנה ואחת הנה  (שם כד יג).  חליצה רקיקה וחביטת  המנעל בקרקע  (אמר' טהור', העתים ג).  הריחים קשים לכותל שמנידים את הקרקע בגלגול חביטתן  (רע"ב ב"ב ב י).