*, ת"ז, לנק' חֲבִיבָה, מ"ר חֲבִיבִים, חֲבִיבוֹת, — רצוי ואהוב, lieblich; agréable; beloved: יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך (אבות ב י).  חביב אדם שנברא בצלם (שם ג יד). יהיה ממון חבירך חביב עליך כשלך (שם ב יב). חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות (ירוש' ברכ' ב ד:). יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו וכו' יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו (בבלי שם סא:). למלך שהיו לו שנים עשר בנים והיה שם אחד והיה חביב עליו יותר מכלם ונתן לו חלק בפני עצמו (מד"ר בראש' צח).  משל לבן מלכים שהזהירו אביו שלא יתקל בכל דבר וילקה והוא חביב עליו כבבת עינו (שם שמות לו). מה לי לברכך ומה יש לי לומר לך וכו' שתהא עומד במקום חביב (הרי) במקום חביב אתה עומד (שם במד' ב). קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו הרי לכם תשמיש החביב מן הכל (שם יח). חביב הוא השלום שנתנו הקב"ה לציון (שם דבר' ה). אין לה חביב לאשה הזאת יותר מצרור הבשם (שם שה"ש, אשכול הכופר).  — ואמר הפיטן: השיבני חביבי, מה תוחיל לשובי, והרמה סביבי, והעפר רביבי (סמא"צ, קינ' על המתים, יום סוב השר).  — ולנק': שהתורה חביבה על ישראל והכל שמחין בה (תוספתא ברכ' ז כד).  בעונתה חביבה היא (קריאת השמע) יותר מדברי תורה (ירוש' שבת א ג:).  חביבה עלי כת קטנה שבא"י יותר מסנהדרין גדולה שבחו"ל (שם סנה' א יט:).  אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה (ערוב' נד:). חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן (ע"ז כב:).  על ידי שהיתה (הגר) גיורת היתה חביבה (מד"ר בראש' נג).  לפי שנתנה להם (המילה) בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה (שם נט).  חביבה מילה שלא נתלה משה עליה אפי' שעה אחת (שם שמות ה).  כאדם שיש לו סגולה חביבה עליו ביותר והוא מונה וחוזר מונה עד כמה פעמים כדי שידע חשבונה וישמח בה על כל מנין ומנין (שם במד' ב).  מצות נר חנוכה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס (רמב"ם, חנוכה ד).  וכשהאדם משתדל להשיג צורתו ישיג הכונה המבוקש בו על כל שאר המינים השפלים והוא חביבתו אבל מעט הם המשיגים הכונה (מלמד התלמיד', תולדות).  — ומ"ר: חביבין ישראל שנקראו בנים למקום (אבות ג יד).  רבי יונתן אומר חביבין יסורין כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין (מכי' יתרו, החדש י).  חביבין הגרים (אצל הקב"ה) שבכל מקום הוא מזהיר עליהם וגר לא תונה (שם משפט', נזיק' יח).  תדע לך שדברי סופרין חביבין יותר מדברי תורה (ירוש' ע"ז ב מא ג).  א"ל (ר"י לר"ח) חביבין עליך יסורין א"ל לא הן ולא שכרן (ברכ' ה:).  אמר הקב"ה לישראל בני הואיל וכך הדינין חביבים לפני הוו זהירין בהם (מד"ר במד' ה).  — ובמשמ' דוֹד, אחי האב1: אומר אדם לאחי אביו חביבי (רה"ג, תשו' גאו' קדמ' עא).