* 1, ש"נ, מ"ר חֲבִיוֹת, — א) כלי חרס גדול מתחלף הצורות ישמרו בו יין וכדומה, grosser ird. Krug; jarre; (earthy) jug: הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה (תרומ' י ג). חבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח (שם יא ז). מצא חבית והיא מלאה פירות וכתוב עליה תרומה (מע"ש ד יא). האומר לחבירו חבית זו אני מוכרה לך (שם ג יג). שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר (ירוש' כלא' ט לב:). ממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה לא בשביל שתיחם אלא בשביל שתפיג צינתה (שם שבת ג ו:). לחבית שהיא מלאה אגוזין כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת (שם א ג ג). מגופת חבית וחרסיה (שם ח יא:). שנים במדבר ביד זה חבית מים וביד זה חבית דבש נסדק חבית מים תניי בי"ד הוא שישפוך זה דבשו ויציל זה מימיו (שם ב"ק ו ז ג). טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת (שבת קלט:). ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד (ביצ' יז.). לעבד שאמר לו רבו שמור חבית ושמור את יינה (ב"ב טז.). הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ (סנה' קח.). בא וראה היוצר הזה אם יעשה חבית ויניח בה צרור כיון שיצאה מן הכבשן אם יתן אדם בה משקה מנטפת היא ממקום הצרור ומאבדת את המשקה שבתוכה מי גרם לחבית לנטף ולאבד מה שבתוכה היוצר שהניח בו את הצרור (מד"ר שמות מו). נכנס להביא יין ראה את החבית שמליאה שמן (דא"ר ח). — ובכנ': זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה (ב"ק ג ה). כיתף עמו חבית בחבית את קונסו בחביתו עד כדי שכרו (ירוש' ע"ז ה מד ג). — ומ"ר: היתה (האבן) בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת (שבת כא ב). כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי חביות ניירות (כלים ב ה). מהקדירות הדקות ועד חביות לודיות (שם ב). לא סוף דבר חרש אלא אפילו אזני חביות וכל דבר הנכנס לאור ויוצא (ירוש' שבת ח יא ג). יצתה כת ראשונה וכו' אמר הללו בעלי חביות כת שלישית אמר הללו בעלי כדין (ביצ' טו:). מעשה בשפחה של רבן גמליאל שהיתה גפה חביות של יין וכו' (נדה ו:). נתפרסו עגוליו נתפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו (ב"מ ז ז). — ב) כלי של עץ צרה משני קצותיה ונפוחה באמצע עשויה מלוחות צרים, חשוקים בלמודים של עץ או של ברזל, ושני שולים לה ופתוחה בנקב דק באמצע, Fass; tonneau; cask: אבל אם חבית של עץ גדולה אין להקפיד (רשב"ם פסח' קו.). יש מקומות שיש להם חביות של עץ ממלאים אותן יין וטוענין אותן בעגלות (תשו' גא' קדמ' לג). ושמו היין בחביות עץ בלמודים בראשיהן (REJ 1899 Oct. 231). תיקון הגלגלים שקורין צירקל"ש וסידקי החביות האלו ודאי דבר האבד הוא (מרדכי מו"ק תתנ"ג). וכן הדין בחביות פעמים נותנין עיסה בשולים לדבק הנסרים מותר היין לשתות בפסח (סמ"ג עח). שיש מחלקין בין חבית שלהן שהיו של חרס לחביות שלנו שהן של עץ (שבלי הלקט, שבת קטז). דין חבית שיוציא היין דרך סדקין וגוי נותן חשוקים להדקו (התרומה, יין נסך קפא). אבל חביות שלנו שהן של נסרים מעץ מחוברין זה לזה יכול לתחוב חודו של סכין או מסמר בין הנסרים (שם קפד).