ש"נ, מ"ר חֶבְרוֹת , — א) כמו חֲבוּרָה, חֶבֶר, אגודה, אנשים מחֻברים יחד לענין אחד, לכונה אחת, Gesellschaft; société; association: וארח לְחֶבְרָה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע (איוב לד ח). — ובמשמ' *יחס של ידידות ורֵעוּת בין אנשים: כלום יש סעודה שאין בה הטרח וחברה אלו לאלו (מד"ר קהל', בכל עת). וכוונת הדת הטבעית להרחיק העול ולקרב היושר כדי שיתרחקו האנשים מן הגנבה והגזלה והרציחה באופן שתשאר ותתקיים החברה בין האנשים ויהיה כל אחד מנוצל מכף ומעול וחומץ (העקרים א ז). שחברת הרבים לא תשלם כי אם בהיות ביניהם אהבה ואחוה (מנור' המאור שיג). שיש לו (לעם הארץ) מעלות המדות שתיטב בהם חברתו עם זולתו (פי' הרמב"ם לאבות ה). שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות (הוא, סנה' ב ז). — ואמר המשורר: והן נוסף גדוד על שונאיהם ונתן משכנות חברה חרבות, ואמנם כל ימי אהב עמלים וקראו איש אהבות איש דאבות, ימי חברה באש אהבה משיקים ולילות נודד במר ונהי מעיבות, ולכן אפלה נא כל ימותי ביד חברה ולרעות או לטובות (רשב"ג, שירי שלמה לא). — ואמר המשל: אין חוציץ בפני התאוה כעצימת העינים ואין קיום לחברה כעצימות שפתים (מראה המוסר ו). —  ב) °חבור הרבה אנשים לאיזו תכלית מיוחדה, חברות של צדקה, של חכמה, של עסקים: ועכשיו גבאי הקדש חולים הממונים על החברה הנזכרת תובעים לבן הנודר אעפ"י שבאר להקדש תלמוד תורה וכו' וגבאי חברת תלמוד תורה תובעים לבן הנזכר כל סך הנדר (תשו' הר"נ גירונדי א). ולא תקברו לו מת ולא תכניסו אותו לחברות מצוה ולא לחברות רשות (שו"ת ריב"ש קעג). נתרצו ויאותו הכתות הנ"ל ועשו ביניהם חברה ושותפות עד תשלום ב' שנים רצופים (שו"ת לחם רב קיב). —  °חברה האנושית, החיים המנֻמסים של בני האדם: ולהועיל לחברה האנושית (שבי"ע ב כו).