* 1, ש"ז, מ"ר חֲבַרְבָּרִים, — לטאה גדולה ארסית: שהיה (ר"ח בן דוסא) עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפילתו והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו אמרו אי לו לאדם שנשכו חברבר ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא (ירוש' ברכ' ה ט.). מה עשה הב"ה זימן חכינא והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר (שם ח יב:). מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה נשכו כלב שוטה וחיה (שם). — ועי' חֶוַרבר.
1 לא נתברר לא מקור השם הזה ולא לאיזה נחש או לטאה קראו בשם זה. ובגמ' ירוש' המובא בפנים נאמר עוד: מה עסקיה דהדין חברבריא כד הוית נכית לבר נשא אין בר נשא קדים למיא חברברא מיית ואין חברברא קדים למיא בר נשא מיית. — ובעבר': מה טיבם של אלה החברברים אם הכיש אדם אם האדם מקדים להמים ימות החברבר ואם החברבר יקדים ומת האדם. ע"כ. ואולי הוא מה שקוראים הערבים ורל ورل, ואומרים עליו שהוא גדול מאד וערום ומזיק וזנבו דומה לנחש. ואולי דומה מלה זו להמלה חפרפרת, עי' זה הערך.