חֲבֵרָה

*1, ש"נ, מ"ר חֲבֵרוֹת, — א)  אשת חָבֵר, או אשה שמתנהגת כמו חבר בעניני טהרה וכו':  באשה חבירה עסקינן  (סנה' ח:).  — ומ"ר:  מעשה בשתי נשים חבירות  שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ  (חגי' כ.).  —  ומ"ר חֲבֶרְתּוֹת: וכן בשתי נשים חבירתות שנתחלפו כליהם וטמאום (ר"ח חגי' ב) . — ב) °רֵעָה, ידידה:  אשה יהודיה היתה לה אשה חברה מעדת בני ישראל  (תולידה שומרונ' 95).  —  ובמשמ' §נערה לומדת לומדת יחד עם נערה אחרת בבית ספר, או עובדת אתה יחד איזו עבודה, או מתהלכת אתה תמיד,  Kameradin;  camarade, —   נהוג בדבור העברי בא"י.



1 בֶטכר (Bö.§ 635, 785ׂׂ )  קבע המשקל חֲבֵרָה לשם הישר מן הכנוי חֲבֶרְתְּךָ, וכמו בהמתך מן בְּהֵמָה, שכנתך מן שכנה.  אך בדבור העברי נקבע המנהג ליחד המשק' חֲבֶרֶת, שקבעוהו רוב המדקדקים להנטיה חבֶרתך.  למושג של עוזרת ומשתפת בחיים וכדומה, כמו אשה וכיוצא בזה, וחֲבֵרָה להמדרגה האחרת מהמושג הזה, לחברה של בתי ספר וכדומה.

חיפוש במילון: