°1, ש"נ, — יחס של חברה עם הזולת: ואם תבזה עוד השירים אשר אהבתי, אמחה אותך מספר החברותה  אשר כתבתי  (עמנ', מחב' ח).  תועלת הספור המחבר ומייעץ ומצוה וזוכר לכל אדם חלש המר שלא יעשה חברותה ושותפות עם שהוא יותר חזק ממנו  (חידות איזופיט ו, בקבץ דה"י של משה).  — ובצורה ארמית:  לא נקרא אדם כל זמן היותו יחידי כי קודם לכן לא היה שלם ואחר שנברא החברותא נקרא אדם  (מנח' קנא' לר"י מפיסא א).