פ"י, סְבָלָם, סָבָלְנוּ, לִסְבֹּל, אֶסְבֹּל, יִסְבֹּל, יִסְבְּלֻהוּ, — א) סָבַל פלוני, עבד עבודת סֵבֶל, Frondienst leisten; faire la corvée; to perform forced labour: וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לִסְבֹּל ויהי למס עבד (בראש' מט יה). — ב) נשא משא כבד, eine Last tragen; porter le poids; to bear a burden: שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל העמסים מני בטן הנשאים מני רחם וכו' ועד שיבא אני אֶסְבֹּל אני עשיתי ואני אשא ואני אֶסְבֹּל ואמלט שם ז. ישאהא על כתף יִסְבְּלֻהוּ ויניחהו תחתיו (שם ז). — ובתו"מ במשמ' העקרית, נשא דבר: היו סובלין אותן (את הפרים הנשרפים) במוטות (זבח' יב ו). הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו (ר"י בר' סימון, ירוש' תענ' ד ח). פעם אחת זימנתי אדם אחד בלודקיא והביאו לפניו תמחוי וכו' ועשרים וארבע בני אדם סובלים בו (ר' אחא בר אבא, פסיק' רבתי כג). וכן היה מנהג טוב בירושלים להתענות בניהם ובנותיהם הקטנים ביום צום בן [יא] שנה עד עצם היום בן שתים עשר' להשלים ואח"כ סבלו ומקרבו לפני כל זקן וזקן כדי לברכו (סופר' יח ה). בנוהג שבעולם אדם יש לו קורה שופעת1 היכן הוא נותנה לא באמצע טרקלין כדי שתסבול2 קורות שלפניה וקורות שלאחריה (ר"א בר כהנא, מד"ר בראש' יד; שם קהל', את הכל). ולמה עשה (מנשה) צלם של ארבע פנים כנגד ארבע חיות שהן סובלות כסאו של הקב"ה (ר' אחא, שם דבר' ב). לקח אותו (משה את ארונו של יוסף) על כתפו והיה סובל אותו וכל ישראל אחריו וישראל היו סובלים את הכסף ואת הזהב שנטלו ממצרים ומשה סובל ארונו של יוסף (שם, יא). וכיון שנתעסק (ר"א בר' שמעון, שהיה חזק וגבור) בתורה אפילו טליתו לא היה יכול לסבול (שם, שה"ש ידיו גלילי). בן בית אחד היה לו לרבן גמליאל והיה למוד להיות נוטל קופה של מ' סאה ומוליכה אצל הנחתום וכו' כיון דגמר ספרא אפילו קופה של סאה לא היה יכול לסבול (שם). — ובסהמ"א: מסייע בכרגא ולא הזכיר קצבה אלא כל שהוא יכול לסבול (ערוך, ערך אנדיסקי). שמא סבלת כלום דבר כבד (שם, ערך הרהר). ועד שהוא הולך אחריה סובל בגופו שכבת זרעו ומתבשל בגופו הרבה (רגמ"א, בכור' ז:). גבול יש לו לאותו שער כיון שגדל יותר ממה שאדם יכול לסובלו נושר מאליו (מיוחס לרש"י, נזיר נט.). ועור שחוגר החמר עליו ועור שמניח הסבל על כתיפו בעת שסובל (רמב"ם, כלים כד א). — *ובהשאלה סבל את פלוני או דבר פלוני, נשא את משאו ואחריותו, כלכל אותו, הכיל אותו: כתיב אלופינו מסובלים וגו' ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר אלפים מסובלים אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים בשעה שהגדולים סובלין את הקטנים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו רשב"ל מסרס הדין קרייא אלופים מסובלים אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו (ירוש' ר"ה ב ט). הנפש הזאת סובלת את הגוף והקב"ה סובל את עולמו3 (מד"ר ויקר' ד). — ובספר יצירה: והיכל הקדש מכוון באמצע והוא סובל את כל העולם (ספ' יצירה ד). — ואמר הפיטן: סובל הכל סב ומבלה כל סוקר הכל לעדי עד ימלך מלך עליון (מוסף לר"ה א). — ואמר המשורר: נשמת סגלת חילי קהלת דגלי מסלסלת סבל זבלי וגם חדלי (ר"י אבן אביתור, שער השיר 10). ועולם מלאת אתה תסבלהו והוא לא יסבלך (ר"י אבן גיאת, שם 24). וכל סבל בסבר טוב שפטיו מליציו טוב ביום משפט מעידים (ר' שמואל הנגיד, הכְיָמים). אתה סובל הכל ובורא הכל מאין כל אתה מחיה הכל ומאתך כל ופעלך הכל (בקשה לר' בחיי, בסוף ס' חו"ה בערב', הוצ' ד"ר יהודה). ושמי מרמים היסבלוך או הארצות יכלכלוך או כל יצורים יהללוך (ר"י הלוי, ואלו פינו, שער השיר 103). הוא החי באין עפרות תבל והוא העשה והוא הסבל ואדם נחשב כציצת נבל (הוא, שם, מי כמוך). דלים משליו ונרפים סבליו ובערים חבליו ועורים צפיו (הוא, ים סוער). רעדנו היום מאימיך מי יסבל זעמך ראב"ע, אנחנו בני גלות.  ונעלה בלי מעון ונשא בלי מכון אבל הוא מקום חלדו וסובל יצירותיו (הוא, בשם אל אשר אמר). והוא אל גדל כח אשר הוא לכל סובל בו נחשלו זמות אחי בין וחכמותיו (שם). — ופעו', °סבוּל: זכור זה זבול אשר בבצעי חבול זדונית סבול עוד בל יזכור (ר"א קליר, זכר תחלת, מוסף א ר"ה). נראות נושאות והם נשואות עד כסא סבולות מתחת זרועות עולם לכסא (הוא, וחיות אשר הנה, שם). שערי זבול שבו מזבח סבול והשר מקטיר עליו כמכהן בכרבול (שמעון בר יצחק, שערי שמים, סליח' ג עשי"ת). — ובהשאלה, סָבַל עונות פלוני, חיבוהו ונפרעו ממנו בשביל עונות פלוני: ועונתם הוא יִסְבֹּל (ישע' נג יא). אבתינו חטאו ואינם ואנחנו עונתיהם סָבַלְנוּ (איכ' ה ז). — וְסָבַל מַכאוֹב וכדומ', כָּאַב, הצטער: אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סְבָלָם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה (ישע' נג ד). — ובמדרש: ואומרים (אבות העולם למשיח) אפרים משיח צדקנו אעפ"י שאנו אבותיך אתה גדול ממנו מפני שסבלת עונות בנינו (פסיק' רבתי לז). *סָבַל לפלוני, לעונו, כמו נָשָׂא, סלח ומחל: גדול עוני מנשוא לעיליונים ותחתונים אתה סובל לפשעי לא תסבול4 (מד"ר בראש' כב). — סָבַל עֹל, נכנע, נשא מה שהוטל עליו: הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואיני סובלה5 (ירוש' פאה א א). שהם עניים ביניהם ומהלכים בענוה בתוכם וסובלים עולם (של אוה"ע) עליהם כדי לקדש שמו של הקב"ה (מד"ר במד' יא). — סָבַל מַכּוֹת, לָקָה: מFאן אתה למד שהיו (שוטרי בני ישראל) כשרים ומסרו עצמם על ישראל וסבלו מכות כדי להקל מעליהם (שם שמות ה). — °וְסָבַל חֶרְפָּה וכדומ': שמא האחת עומדת על בורייה ואינה מודה לומר טמאה אני וחברתה שהיא טמאה רואה את זו שאינה מודה וסובלת את בשתה ולבה מתגבר עליה לעשות כמו זו ואינה מודה (רש"י, סוט' ח:). כי מדרך הגבור או המלך לצאת לקראת נשק ולהלחם באויביו ולהושיע את עמו ולסכן נפשו בעדם וכשישב במנוחות שאננות למקצועות המשכן הוא גנאי גדול אליו עד שנבחר לו המות משיסבול הגנות ההוא (ר"י אלבו, ספ' העקר' א א). — ובכלל במשמ' נָשָׂא דבר שקשה לאדם לשאת ולסבול. עמל טֹרח, צער, יסורים, כעס וכדומ': אמרו לו משה רבינו אין בנו כח לסבול (מכילת' שמות ב ב). רוח קשה גוף סובלו גוף קשה פחד שוברו (ר' יהודה, ב"ב י.). שמור עצמך מן הטיפים היוצאים מבין רגליך וכו' בדקים (בנקבים דקים) אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול (ר' אלכסנדרי, ירוש' ברכ' ב ג). למלך בשר ודם שנתן בתו לאחד מגדולי המלך והתנה עמו ואמר לו אתה יודע שאני מלך ובתי בת מלך ויודע אתה שבתי רכה וענוגה ורוח רעה אינה יכולה לסבול אל תוציאנה בלילה (פסיק' רבתי כ). קשה היא מכת הרעב איני יכולה לסבול (שם כו). וכי בתי אינה בצער ואיך יכולה אני לסבול צעקתה (ר' יודן, מדרש תהלים כ). נתקבצו כל הגבורים ועמדו כלם פה אחד על יואב ואמרו לא נוכל לסבול כל זאת להקיף החומה הרי כמה ימים שהנחנו כפרים שלמים ובנינו ובנותינו (ספ' אגדה, מובא ילקוט המכירי, תהלים, יח סא). בטובה שעשה להם האלהים התחילו אומרים ליצנות עליו וכו' באותה שעה אמר האלהים למשה איני יכול לסבול ולכבוש עד אנה ינאצוני (מד"ר במד' ז). למלך שכעס על מטרונא ודחפה והוציאה מפלטין בחוץ מה עשתה הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד חוץ לפלטין לכשעבר המלך אמר המלך העבירוה מנגד פני שאיני יכול לסבול כך בשעה שבי"ד ישבין וגוזרין תעניות והיחידים מתענים הקב"ה אומר איני יכול לסבול שהם הרהיבוני גרמו לי לפשט ידי בעולמי (ר"י בר' סימון, שם, שה"ש הסבי עיניך). משל לבני מדינה שעשו עטרה למלך הקניטוהו וסבלן הקניטוהו וסבלן (ר' יהוש' בר' נחמיה, שם איכ' ב א). אמר הקב"ה אומות העולם מכבדים אותי וחולקים לי כבוד ואתם מכעיסים אותי ואני טוען אתכם עד מתי אני סובל (תנחומ' שלח ט, הוספ' מכ"י רומא, הוצ' בובר). באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבונו של עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה וכו' ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי (מד"ר איכ', פתיח'). — ובסהמ"א: אם ישנה אדם אכסניא שלו יאמר מכוער בעל הבית שלא היה יכול לסובלו וגם את האכסנאי יפגמו ויאמרו מכוער היה שלא סבל את בעל הבית (ערוך, ערך אכסניא). שנמאסת עליו והוא סובל (רש"י, כתוב' סה:). לא היה יכול (יוסף) לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתבישין בהודעו להם (הוא, בראש' מה א). וסובל טורח הצבור ומשאן כמשה רבינו (רמב"ם, סהנ' כה ב). טוב לסבול שוטה מחצי שוטה (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג, שער המוסר). לא תצעק ולא תצוח אבל האנק וסבל אבלך בינך ובין עצמך (הוא, השרש' לריב"ג, שרש אנק). ואיננו סובל מרירות הרפואה אלא מי שהוא נכסף לבריאות אבל מי שאינו נכסף לבריאות לא יסבול קושי הרפואה (הוא, חו"ה, עבוד' ה' ח). ומי שמוצא במדותיו ובטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טורחה יחזור עליה וישים אותה סיבה להבאת מזונו (שם, הבטחון ג). ומי שרוצה להגיע לרצון בוראו יכנס מן הפתח הצר שנכנסו ממנו החסידים הסובלים (שם, התשוב' י). עד אשר צללו במצולות ימיו וחייבם היצר לסבול צער גליהם (שם הפרישות ב). ובאמת סבל אברהם אור כשדים והגרות והמלה והרחקת ישמעאל ועקידת יצחק (הוא, כוזרי ד יז). הדין עמך שתחרפני בזה מפני שאנחנו סובלים הגלות מבלי תולדה (שם כג). מי יקום יעקב כי קטן הוא מהיותו יכול לסבול כל הנגזר עליו (רמב"ן, בראש' לב יא). וכל הסובל עמל ועלבון נפש כדי שלא ינזק בממונו חייב לסבול כפליים כדי שלא יחטא (אבודרהם, שחרית של חול, לט:). מעונג ביותר ואינו סובל כמה דברים ששאר בני אדם סובלים אותם ומתוך כך אינו סובל קרירות המים לטבילת שחרית (המאירי, יומ' ג, לב:). — ואמר הפיטן: סבל (אברהם) כגבור כבד נסיונות וביחידו לטבח בחנתו ועמד (ר' יוסי בן אביתר, אתה כוננת, סדר עבוד'). — ואמר המליץ: בכל כחך סבל חסרך ותהיה נשוא פנים (ר"ש הנגיד, בן משלי 52). — °סָבַל האמת המרה: אמר החכם סבול האמת ואם יימר (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג 17). — וּשְׁמוּעָה רָעָה: שמועה אין ללב אריה יכלת סבל אתה ואיך נפש עגומה (רמב"ע, חרדה לבשה). הסובלים צרות עלי דת אל יקר בעיניו עד מאדם דמם (ר"י חריזי, ספ' הענק סד). הלא יגון שמח ונטוש יגונך ואל תרגז לכל ילדי זמנך ובצר לך חזק וסבול פגעיו היה כצור לכלכל ים שאונך (רש"ט פלקירא, צרי היגון 4). — *הדעת סֹבֶלֶת: ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס מתגאה על הציבור בחנם (פסח' קיג:). — ורגיל בסהמ"א במשמ' שהדעת יכולה להבין, שהדבר קרוב את השכל: איך יאמר עבדו ואמתו ואחר כן שורו וחמורו ויאמר בבת אחת הפך הדבר ואין הדעת סובלת כל אלה הדברים (ראב"ע, שמות יט כה). וזה תימה גדול ודבר שאין הדעת סובלת אותו ואין זה אצלי אלא כמו דברי החלום (רמב"ם, שלוחין ו ה). וזה כפי מה שסובל הדעת כל אחד ואחד מבני אדם כי על החכמים להרחיק השניות הרחקה אמיתית (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד' שמות סז:). ואין לפרש בפירוש אונקלוס שתרגם זובח לאלהים יחרם דדבח לטעוות עממיא כי זה נמשך אחר מה שסובלת דעת ההמון ולא יוכלו להבין הענין כראוי (ר"מ ג'יקטיליה, גנת אגוז א, ו::). לאחר שירד ושרף העגל והרג את עובדיו (התפלל משה בעד ישראל) כי אין הדעת סובלת שיתפלל בעדם עד הסירם את העובדי כוכבים שבתוכם (חזקוני, שמות לב יא). והירא את דבר יי' יאמין לכל דבריהם ואף אם לא יסבלם דעתו ולא יבינם יתלה הדבר בחסרון דעתו (ר"מ אלדבי, ש"א ט). לפי שלא סבלה דעתו ולבו (של בן זומא) אותן המראות הגדולות שראה בצפיית המרכבה ונפגע (ר"י ברצלוני, פי' ספר יצירה צו). — ופעו', דעת סְבוּלָה, כמו סֹבֶלֶת: חקה חקק הקב"ה ואין אתה יכול להרהר וכו' אלא מדרשות תוכל לדרוש בה כפי שהדעת סבולה (פענח רזא, חקת, נב:). — וחוש הראות: ובכבוד ההוא מה שיוכל לסבלו ראות הנביאים ויש בעקבותיו מה שראותנו סובלת אותו כמו הענן ואש אוכלת ממה שהוא רגיל אצלנו (ר"י א"ת, כוזרי ד ג). — °סָבַל דָבָר, פעולה הנעשית בו: כי הכסף המזוייף הנעש' במלאכ' האלקימיא יש ממנו שאם יותך פעם אחת לא תגלה רעתו אבל אם יותך שנית תגלה רעתו ויש שיסבול ב' התכות ויש שיסבול ג' או ד' או ה' ובסוף תגלה רעתו (ר"י אלבו, העקר' א ח). — °סָבַל, היה לו כח לעשות איזה פעולה: וירבו החושים כפי סברת זה בעל הדעת ולא יהיו חמשה ואין ספרנו סובל לשפוט בכמו אלה הענינים לאורך הטענות בהם (ראב"ד, אמו"ר א ו 27). — °סָבַל דבר תשובה, ענין, פֵרוש וכדומ', אפשר להשיב עליו, לפרשו או לבארו באופן ידוע: הענין הזה סובל שתי תשובות (ר"י א"ת, הרקמה, שער א 3). ואמרתי בגלוי לפי שהלשון הזה סובל הענין הזה (הוא, ס' השרש' לריב"ג, שרש דרש; וגם נקע). ודע כי נצב ימינו כצר סובל אצלי שיהיה כמו ושבר את המצבות פועל חולף כבד (שם, שרש נצב). ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם (את כה"ק) ולהתבונן במלותם ובלשונם מה שסובלות מן הענינים ומה שיש מהם כפשוטו וכו' (הוא, חו"ה, חשבון הנפש ג). והייתי רוצה שיתן לי גבול אל יצא איש ממקומו ביום השבת אם הוא ביתו או חצרו או רשותו וכו' אחר שתיבת מקום סובלת זה ויותר מזה (הוא, הכוזרי ג לה). מלת ראשית תסבול שתי פעמים מן הביאור וכו' (ר' זרחיה הלוי, פי' משלי א ז, השחר שנה ב, 72). וזה הענין סובל פירוש מאמר הנביא (ר"י ב"ר אנטולי, מלמד התלמידים בראש', יז:). ראוי שנשתדל לחקור בזה בכל מאמצי כחנו כפי האפשרית והיכולת וכפי מה שיסבול טבע הענין (ר"י אלבו, העקרים יב, הקדמ'). ויש במשמעותם לשון שסובל זה התיקון (טוח"מ, טוען ונטען פ א). כגון שהדברים סתומים וסובלים ביאור אחד משני עניינים משמעות אחד קרוב ואחד רחוק (שו"ע חו"מ, עדים כט א). יסבול שיכלול הכתוב ההוא אשר זכרנו ראשונה שבחו של שלמה (ר"י ערמאה, פתיח' יד אבשלום על משלי). ואם נפל הרב בזה מפאת לשון ברא שמורה על המצאת יש מאין הנה הוא באמת לפי דעת רוב המפרשים משענת קנה רצוץ כי הנה הלשון ההוא יסבול הפירושים לפי שגם כן מצאנו לשון בריאה על המצאת יש מיש כמו שתראה בהוית התניני' שנתהוו מהמים ובאדם שנברא מן העפר (ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ב ג). עם היות שלשון הוה כבר יסבול שיאמר על המחודש (הוא, שמים חדשים, עיון ג, כז.). ואין הדברים הללו סובלים התנצלות העם (קול יהודה לכוזרי א סד:). כי קודם הכל היה אור פשוט אחד בלי גבול אמנם אח"כ היו רבים מוגבלים מהראשון והאחד ובלי תכלית מתאצלים מתרבים ומוגבלים כפי רבוי שוני ושיעור הכלים והעצמים או נושאים אשר יקבלום שהם כלים מכלים שונים ומוגבלים יען ירדו ונפלו משלמות האור האחד והראשון הולכים אחריו כצל אחרי האור ובלתי מקבלים ממנו כי אם מה שיסבול הבנתם (ר"י אבוהב, שער השמים לאירירי ה יב, מה.). ואין להפלא על שאני הולך בזה הענין הגדול על דרך ספק עם שמטבע הענין להיות סובל כל מה שכתבתי כי אין בידי קבלה על פרטי זה הענין (ר"מ ן' גבאי, ספ' עבודת הקדש, סתרי התורה כז). והוא סובל ז' מאות ועשרים עניינים על תש"ך הפוכי מלת בראשית (פענח רזא, בראש' א.). וראיתי לחלק השער הזה הכללי לארבע שערים פרטיים לפי שכל שער ושער סובל עניין בפני עצמו וכוונה בפני עצמה (ר"י אבן לטיף, הקד' שער השמים, השחר שנה ב, 97). — ובספרות הקראים: אבל מה שבארו חכמים שזה סובל שני אופנים האחד שהבי"ת ימצא בעצם וימצא בטעם אחר (ר"א הקראי, ס' ג"ע ענין חג השבועות, נו::). בשביל שלא נכתב (גיד הנשה) בסדר המדות יסבול להיותו הגדה ויסבול להיותו צווי (שם צז::). מה שאמרה התורה וכי יטהר הזב מזובו יסבול זה המאמר שני פנים (שם קי.). — ובמשמ' קבל בירושה: לו אמרו חכמי המשנה בכלל מאבותינו סבלנו חקי המצות כלם מהם לבדם לא היינו מקבלים ורוצים במלולם (סהל בן מצליח הקראי, לקו"ק, נספח' 26).

— הִתפ', יִסְתַּבֵּל, היה לסבל ולמשא כבד: וינאץ השקד וְיִסְתַּבֵּל6 החגה ותפה האביונה (קהל' יב ה).

— °נִפע', שסבלו ונשאו אותו: על ע"א שהיא נסבלת וגם משאה אינה יכולה למלט אני הסובל אחרים ואת משאי אמלט (רש"י, ישע' מו ד). וכמו שסובל האלהים את העולם תחת ומעלה עם כל אשר בו ונראה בדעת הסכלים וההדיוטים כי הוא נסבל כן סובל רוח החיים את כל הגוף (חכמוני, ספ' יצירה סה.). —  ואמר המשורר: במוט תנשא אשכלותיה ובכתף תסבל עוללותיה (ראב"ע, חי בן מקיץ). כיעסתי אותו בתוהו והבלים הקניתיהו בפסילים על כתף נסבלים (אפסו בעונו, יוה"כ, תימנים). עם היותו בלתי נסבל בלשון (תמת ישרים, שו"ת נז, לב). וגם אחר יגיעה נסבלת כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה לא ימנענו ממך חולש רעיון ועצלות ידים (בחינת עולם, ד"ה אך אמנם, דפו' מנטוב').

— פֻע', °מְסֻבָּל, עמוס משא כבד: גם אמשוך העגלות שהמה מסבלות (ראב"ע, אל בוראי).

— פִע', °סִבֵּל, — שלח החתן מתנות לארוסתו7: הוא מאנשי המקום שנהנו לסבל אחר האירוסין (ר"י קולון, שו"ת קסט). שנהגו לסבל תחילה ואחר כן לקדש (שם).