*, ש"נ.  — שה"פ מן א. חָגַר:  וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו משמע חגירתם של אב ובנים בסדר אחד וכו' שבצוואה נאמר חגירתם  באחת וכו' ולא נאמרה חגירה באהרן כסדר לבישת בגדים ובעשייה נאמרה חגירתו כסדר שאר בגדיו  וחגירת בניו לעצמו בסדר בגדיהם  (רש"י יומ' ה:).  כי החגירה נאמרת ג"כ על הלבישה  (שלטי הגבור' מא).  — ובהשאלה:  *חֲגִירַת אבנים וכדומה:  מקום עגלה ערופה מציינין אתו בחגירה של אבנים  (תוספתא מע"ש ה יג).