1, פ"ע, עת' יֶחְרַג, יַחְרְגוּ, — חָרַג ממקום, נמלט משם בבהלה מפני מצוקה, hervorzittern; s'élancer avec frayeur; escape with anguish: תשימני לראש גוים עם לא ידעתי יעבדוני לשמע אזן ישמעו לי בני נכר יכחשו לי בני נכר יבלו וְיַחְרְגוּ2 ממסגרותיהם (תהל' יח מד-מו). — ואמר המליץ במשמ' יראה ופחד: פתח פיך לשקר כאיל יערוג, וממקרי הזמן לא תחרוג, שלש פעמים בצנה תחוג, וכשכור סובא תנוע ותחוג (תוכח' מוסר לעזרא הבבלי ח). — ואמר המשורר במשמ' מהר להמלט ממקום: הנהרות גאו מלאו על כל גדותם, הגשרים התרועעו חרגו ממסגרותם (יל"ג, ושמחת בחגך) .
1 עי' הערה שלקמן.
2 בש"ב כב מו ויחגרו. ותרגמו השבעים בשני המקומות בשתי מלים מתחלפות אמנם, אך שמשמ' שתיהן היא נדנוד וכשל ופסיחה ופקפוק. ת"י: ויטלטלון. רסע"ג פרש: ויחרגו יפחדו, כמו חרגת מותא בארמ' שהוא ומחדרים אימה (שפת יתר לראב"ע כו). וכבר נתוכחו במשמ' שתי המלים ויחגרו ויחרגו מנחם ודונש, שהראשון פרשן במשמ' רפוי החגורה, והאחרון חלק עליו ודחה פרושו ויפרשן במשמ' השם חִגֵּר. אמר מנחם בערך חרג וז"ל: אין למלה זו דמיון בתורה ופתרונה כפי ענינה כמו רפיון חגורה כמשמעו. ע"כ. וכך בערך אשתוללו: וכמהו (כמו ושרשך וכדומה במשמ' סתירת הדבר) ויחגרו (כך בגוף כתב היד כעדות המו"ל ולא כמו שהגיה המו"ל ויחרגו מפני המ"מ לתהל' יח מו) פתרונו תרפה חגורתם ותסיר ממתניהם. ע"כ. והשיג עליו דונש ודחה הדמיון עם ושרשך וחבריו ויפרש מויחרגו ממסגרותיהם: ויפסחו מכבליהם הנתונים על רגליהם וכו' ופתרתי ויחרגו ויפסחו מלשון ארם אשר הפסח חגורא בו מתורגם. ע"כ. ולפרוש זה, שכבר תרגמו כך השבעים וקצת דומה לזה גם ת"י, הסכים גם ריב"ג, ואמר ויחרגו הוא הפוך ויחגרו, ובערך חגר אמר ויחגרו ממסגרותיהם מתרגום פסח חגירה. ורש"י הביא דעת מנחם ודונש ופרש לפי דעת רסע"ג במשמ' אימה ופחד, וכך הכריע גם ר"ת נגד מנחם ודונש, אך לא הזכיר לא את רסע"ג ואף לא את רש"י. וכמו"כ ר"י אברבנאל. והחדשים, קצתם החליטו כי הכתוב כלו משֻבש, והגיהו הגהות מתחלפות, ואחד מהם (T.K. Cheyne, Psalms) מצא בפסוק זה את בני גְבָל וגשורים וישמעאלים ותשורה וכתם, וכדומה. אך רוב החדשים מסכימים כי העקר הוא ויחרגו, ומדמים לזה את השרש הערב' ח'רג' خرج במשמ' יצא, ואחרים השרש חרג' حرج שמשמש במשמע' מצוקה ומצוקת הלב, והפעל חרג' ענ, ר"ל נמלט מן המצוקה.