* 1, פ"י, עת' יֶחְכַּר, – חָכַר שדה וכיוצא בו, לקח אותה בחכירות, שכר אותה בשכר או בפֵרות,  pachten;  prendre à bail;  take in rent ; החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו דמאי ו ב.  חוכרין נירין מן הכושיים בשביעית אבל לא מישראל שביע' ד ג.  ואם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה וכו' ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו  ב"מ ט ב.  כהן ולוי ששכרו או שחכרו מכהן ולוי מעשרות לשוכר ולחוכר  תוספתא דמאי ז ו.  חבר שהיה חוכר מעם הארץ עיקרי תאינים ודליות ענבים  שם ג ה.  החוכר שדה זיתים מחבירו אפילו לא חכרה הימנו אלא לזיתים לא יאמר לו אין לך בה אלא זיתים בלבד  שם ב"מ ט כב.

– הִפע', *הֶחְכִּיר, – נתן בחכירה:  נשתדפו כל שדותיו של מחכיר ב"מ קו..

– הָפע', *הָחְכָּר, מָחְכָּר, מוחכר, – שהחכירוהו:  היתה לו בהמה מוחכרת ומושכרת אצל אחרים ופרה רועה באפר הבכור נוטל פי שנים  תוספתא ב"ב ז ד.  בשעה שאמרת תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא  שבת קכז:.  ספינתו בים ובאה לו בריבואות עשיר הוא א"ר חסדא כשהיתה מוחכרת ומושכרת ביד אחרים  ערכ' יח..  ואם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים הרי אלו יעשו מו"ק י"א:.