ש"ז, מ"ר חוּצוֹת, חֻצוֹת, ועם ה המקום חוּצָה, — א) ההפך מן פנים הבית, מה שלא בתוך הבית, draussen; déhors; without: אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוּץ (ויקר' יח ט).  ויגד לשני אחיו בַּחוּץ (ויקר' יח ט), שלא עמדו בבית.  כי תשה ברעך  משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו בַּחוּץ תעמד (ויקר' יח ט).  ויהוא שם לו בַחוּץ שמנים איש (ויקר' יח ט), ר"ל מאחורי בית הבעל.  ויצא אותה משרתו הַחוּץ ונעל הדלת אחריה (ויקר' יח ט).  — ולא בתוך המחנה, הכפר, העיר: ויאמר (לבן לאליעזר שעמד על עין המים) בוא ברוך יי' למה תעמד בַּחוּץ (ויקר' יח ט).  פשט גדוד בַּחוּץ (ויקר' יח ט). מִחוּץ שכלה חרב בבית כמות (ויקר' יח ט).  — וכמו"כ בכלי וכדומה, הצד החיצון שלו: וכפרת אתה (את התבה) מבית וּמִחוּץ בכפר (ויקר' יח ט).  וצפית אותו (את הארון) זהב טהור מבית וּמִחוּץ תצפנו (ויקר' יח ט).  דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים (ויקר' יח ט).  בית צביעה שאמרו בין בפנים בין בחוץ כדרך שהנקיים תופסין בו (ויקר' יח ט).  — *חוּץ ל: יצא לו חוץ לתחום כיון שחשיכה יתחיל לקצור (ויקר' יח ט).  — ומִחוּץ לְ, מִחוּץ לָעִיר, לַמַּחֲנֶה, לָאֹהֶל, וכיוצא בזה: ויצאהו וינחהו מִחוּץ לעיר (ויקר' יח ט).  ויברך הגמלים מִחוּץ לעיר אל באר המים (ויקר' יח ט).  ומשה יקח את האהל ונטה לו מִחוּץ למחנה הרחק מן המחנה (ויקר' יח ט).  וישב מִחוּץ לאהלו שבעת ימים (ויקר' יח ט).  הכשדים הצרים עליכם מִחוּץ לחומה (ויקר' יח ט).  מִחוּץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אותו אהרן (ויקר' יח ט). - * לחוץ: מן המודיעית ולפנים נאמנין על כלי חרס מן המודיעית ולחוץ אין נאמנין (ויקר' יח ט).  —  *מבחוץ, לבחוץ: ולא מבפנים הוא (הכ"ג) עובד ולא מבחוץ הוא נשאל וטועין בין דבר מבפנים לבחוץ (ויקר' יח ט).  אמר הקב"ה אינו דרך משה שנצטער במשכן יהא עומד מבחוץ ואני עומד מבפנים אלא הריני קורא אותו שיכנס (ויקר' יח ט).  ישראל היו שומעים את הקול מבחוץ (ויקר' יח ט).  — *כלחוץ: איסקופה משמשת ב' רשויות בזמן שהפתח פתוח בלפנים פתח נעול כלחוץ (ויקר' יח ט).  — ועם ה המקום חוּצָה: לא תוציא מן הבית מן הבשר חוּצָה (ויקר' יח ט).  ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוּצָה (ויקר' יח ט).  ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וָחוּצָה אלף אמה סביב (ויקר' יח ט).  — הַחוּצָה, לְהַחוּץ, מחוץ להבית: ויוצא אתו הַחוּצָה ויאמר הבט נא השמימה (ויקר' יח ט).  וירץ לבן אל האיש הַחוּצָה אל העין (ויקר' יח ט).  ויעזב בגדו בידה וינס ויצא הַחוּצָה (ויקר' יח ט).  שלחו נא את זאת מעלי הַחוּצָה (ויקר' יח ט).  ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו הַחוּצָה (ויקר' יח ט).  — ועם הוספ' אֶל או ל קודם: ובקרניכם תנגחו כל הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל הַחוּצָה (ויקר' יח ט).  ויעל על המגדלות וְלַחוּצָה החומה אחרת (ויקר' יח ט).  — ומִחוּצָה לְ: וּמִחוּצָה לשער הפנימי לשכות שרים (ויקר' יח ט).  אין חורשין להן אלא מלא האורה וסלו חוצה לו (ויקר' יח ט).  החמירו תוכו יותר מחוצה לו (ויקר' יח ט).  חורש קרקע שתחתיה וקרקע שחוצה לו (ויקר' יח ט).  אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה (ויקר' יח ט).  —  *חוצה לארץ, לחוצה לארץ, בחוצה לארץ: המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יצא בן חורין (ויקר' יח ט).  חיוב המינין האלו על ידי שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ צרכו חכמים למנותן (ויקר' יח ט).  בארץ אתם חייבין לעשות ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ (ויקר' יח ט).  שישראל שבחוצה לארץ שמותן כשמות גויים (ויקר' יח ט).  — והַחוּצָה במשמ' לא בתוך המשפחה, השבט:כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת הַחוּצָה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה (ויקר' יח ט).  — יצא חוּץ, ישב חוץ, לשון נקיה ליציאת אדם לצרכיו הטבעיים: ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוּץ ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוּץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך (ויקר' יח ט).  והארכתי כל כך בעבור מפרשים שהיו אומרים שהיה (אבימלך) עצור לצאת לחוץ (ויקר' יח ט).  —  *יוצאת חוּץ 1 כנוי לזונה: חלוק של יוצאת החוץ העשוי כסבכה טהור (ויקר' יח ט).  — ב) דרך בין שתי שורות של בתים בערים ובכפרים למהלך בני אדם ובהמה, Strasse; rue; street: ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר לחם ליום מִחוּץ האפים (ויקר' יח ט).  שפך על עולל בַּחוּץ ועל סוד בחורים יחדו (ויקר' יח ט).  ותשימי כארץ גוך וְכַחוּץ לעברים (ויקר' יח ט).  להכרית עולל מִחוּץ בחורים מרחבות (ויקר' יח ט).  מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בַחוּץ אשקך גם לא יבזו לי (ויקר' יח ט).  חכמות בַּחוּץ תרנה ברחבות תתן קולה (ויקר' יח ט).  המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בַּחוּץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב (ויקר' יח ט).  אמר עצל ארי בַחוּץ בתוך רחבות ארצח (ויקר' יח ט).  — ומ"ר חוּצוֹת, חֻצוֹת: בכל רחבות מספד ובכל חוּצוֹת יאמרו הו הו (ויקר' יח ט).  ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוּצוֹת (ויקר' יח ט).  ומספר חֻצוֹת ירושלם שמתם מזבחות לבשת (ויקר' יח ט).  עולליך העטופים ברעב בראש כל חוּצוֹת (ויקר' יח ט)  גם עלליה ירטשו בראש כל חוּצות (ויקר' יח ט).  עתה תהיה למרמס כטיט חוּצוֹת (ויקר' יח ט).   צוחה על היין בַּחוּצוֹת (ויקר' יח ט).  בַּחוּצוֹת יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות (ויקר' יח ט).  אל תגידו בגת אל תבשרו בְחוּצֹת אשקלון (ויקר' יח ט).  שוטטו בְּחוּצוֹת ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה (ויקר' יח ט).  בערי יהודה וּבְחֻצוֹת ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב (ויקר' יח ט).  והשבתי מערי יהודה וּמֵחֻצוֹת ירושלם קול ששון וקול שמחה (ויקר' יח ט).  בְּחוּצֹתָיו חגרו שק (ויקר' יח ט).  ונפלו חללים בארץ כשדים ומדֻקרים בְּחוּצוֹתֶיהָ 2 (ויקר' יח ט).  הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוּצוֹתֶיהָ חלל (ויקר' יח ט).  בפרסות סוסיו ירמס את כל חוּצוֹתָיִךְ (ויקר' יח ט).  החרבתי חוּצוֹתָם מבלי עובר (ויקר' יח ט).  צאוננו מאליפות מרֻבבות בְּחוּצֹתֵינוּ אלופינו מסֻבלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו (ויקר' יח ט).  — ובמשמ' שְׁכוּנָה מיוחדה למושב חלק מיוחד מיושבי העיר: הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וְחֻצוֹת 3 תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרון (מ"א כ לד) במקור נדפס מ"ה.  — ובמשמ' מקומות מושב, ישוב: בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי עד לא עשה ארץ וְחוּצוֹת וראש עפרות תבל (ויקר' יח ט).  — ג) תה"פ, חוץ מן דבר, מלבד הדבר ההוא, שהדבר ההוא אינו בכלל, ausser; excepté; besides: כי מי יוכל ומי יחוש חוּץ ממני (ויקר' יח ט).  — ופשט שמוש זה אח"כ הרבה מאד: רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר (ויקר' יח ט).  כל השופרות כשרים חוץ משל פרה (ויקר' יח ט).  הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן (ויקר' יח ט).  כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה וכו' חוץ משל אולם כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן כ' אמה ורחבן י' אמות חוץ משל אולם (ויקר' יח ט).  כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר (ויקר' יח ט)  כל נכסי נתתי לפלוני עבדי חוץ מאחד ברבוא שבהם וכו' חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלוני (ויקר' יח ט).  שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות וכו' חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות (ויקר' יח ט).  בת קול יוצאת מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי (ויקר' יח ט).  כל מיני פירות יפין לחלום חוץ מפגי תמרה כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות (ויקר' יח ט).  בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה (ויקר' יח ט).  —  *חוּץ מדעתו של פלוני, בלי דעתו, בלי ידיעתו: יודע אני שיעקב אביכם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו (ויקר' יח ט).  אמר הקב"ה למשה יכול הייתי לעשות לאחיך כהן גדול חוץ מדעתך אלא שהייתי מבקש שתהא גדול עליו (ויקר' יח ט).  — וחוץ מרשותו: לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו י' שנים לא ילדה אמר לה בקשי לי אשה אמר לה יכול אני ליטול חוץ מרשותיך אלא שהייתי מבקש ענותנותיך (ויקר' יח ט).  — °וחוץ מן הכבוד, מטבע של ד"א כשמשיגים על דברי אדם גדול, במשמ' אין השגה זו נוגעת בכבודו של פלוני: ומה שכתב הרב שהאש היסודי הוא חשוך כי אלו היה מאיר היה נראה בלילה חוץ מכבוד חכמתו אין הדבר כן כי הוא אינו חשוך ואינו גם כן מאיר אבל הוא ספיריי (ויקר' יח ט).  וחוץ מכבוד חכמתו אינו נראה כלל (ויקר' יח ט).  — וחוץ ממעלת תורתו: דעת הרב חוץ ממעלת תורתו הוא שקר מבואר (ויקר' יח ט).  וחוץ ממעלת תורתם אין הדבר כאשר חשבו וכו' (ויקר' יח ט).  — חוּץ מן הכבוד, חוּץ מכבודו, חוּץ מן הפנים, כעין בקשת מחילה על מלה לא נקיה שהמדבר רוצה להוציא מפיו, עי' בערך  כבוד.