ש"ז, מ"ר חוּצוֹת, חֻצוֹת, ועם ה המקום חוּצָה, — א) ההפך מן פנים הבית, מה שלא בתוך הבית, draussen; déhors; without: אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוּץ (ויקר' יח ט).  ויגד לשני אחיו בַּחוּץ (בראש' ט כב), שלא עמדו בבית.  כי תשה ברעך  משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט עבטו בַּחוּץ תעמד (דבר' כד י-יא).  ויהוא שם לו בַחוּץ שמנים איש (מ"ב י כד), ר"ל מאחורי בית הבעל.  ויצא אותה משרתו הַחוּץ ונעל הדלת אחריה (ש"ב יג יח).  — ולא בתוך המחנה, הכפר, העיר: ויאמר (לבן לאליעזר שעמד על עין המים) בוא ברוך יי' למה תעמד בַּחוּץ (בראש' כד לא).  פשט גדוד בַּחוּץ (הוש' ז א). מִחוּץ שכלה חרב בבית כמות (איכ' א כ).  — וכמו"כ בכלי וכדומה, הצד החיצון שלו: וכפרת אתה (את התבה) מבית וּמִחוּץ בכפר (בראש' ו ד).  וצפית אותו (את הארון) זהב טהור מבית וּמִחוּץ תצפנו (שמות כה יא).  דרך אגודה ליתור והוא נותן מה שבפנים בחוץ ומה שבחוץ בפנים (ירוש' דמאי ה כד ד).  בית צביעה שאמרו בין בפנים בין בחוץ כדרך שהנקיים תופסין בו (שם חגי' ג עח ד).  — *חוּץ ל: יצא לו חוץ לתחום כיון שחשיכה יתחיל לקצור (ירוש' מגיל' ב עג ג).  — ומִחוּץ לְ, מִחוּץ לָעִיר, לַמַּחֲנֶה, לָאֹהֶל, וכיוצא בזה: ויצאהו וינחהו מִחוּץ לעיר (בראש' יט יו).  ויברך הגמלים מִחוּץ לעיר אל באר המים (שם כד יא).  ומשה יקח את האהל ונטה לו מִחוּץ למחנה הרחק מן המחנה (שמות לג ז).  וישב מִחוּץ לאהלו שבעת ימים (ויקר' יד ח).  הכשדים הצרים עליכם מִחוּץ לחומה (ירמ' כא ד).  מִחוּץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אותו אהרן (ויקר' כד ג). —  *לחוץ: מן המודיעית ולפנים נאמנין על כלי חרס מן המודיעית ולחוץ אין נאמנין (חגי' ג ה).  —  *מבחוץ, לבחוץ: ולא מבפנים הוא (הכ"ג) עובד ולא מבחוץ הוא נשאל וטועין בין דבר מבפנים לבחוץ (ירוש' מגי' א עב:).  אמר הקב"ה אינו דרך משה שנצטער במשכן יהא עומד מבחוץ ואני עומד מבפנים אלא הריני קורא אותו שיכנס (תנחומא ויקר' א).  ישראל היו שומעים את הקול מבחוץ (שם).  — *כלחוץ: איסקופה משמשת ב' רשויות בזמן שהפתח פתוח בלפנים פתח נעול כלחוץ (שבת ו.).  — ועם ה המקום חוּצָה: לא תוציא מן הבית מן הבשר חוּצָה (שמות יב מו).  ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוּצָה (דהי"ב כט יו).  ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וָחוּצָה אלף אמה סביב (במד' לה ד).  — הַחוּצָה, לְהַחוּץ, מחוץ להבית: ויוצא אתו הַחוּצָה ויאמר הבט נא השמימה (בראש יה ה).  וירץ לבן אל האיש הַחוּצָה אל העין (שם כד כט).  ויעזב בגדו בידה וינס ויצא הַחוּצָה (שם לט יב).  שלחו נא את זאת מעלי הַחוּצָה (ש"ב יג יז).  ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו הַחוּצָה (מ"א ח ח).  — ועם הוספ' אֶל או ל קודם: ובקרניכם תנגחו כל הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל הַחוּצָה (יחזק' לד כא).  ויעל על המגדלות וְלַחוּצָה החומה אחרת (דהי"ב לב ה).  — ומִחוּצָה לְ: וּמִחוּצָה לשער הפנימי לשכות שרים (יחזק' מ מד).  אין חורשין להן אלא מלא האורה וסלו חוצה לו (שבי' א ב).  החמירו תוכו יותר מחוצה לו (ירוש' כלא' ד כט ג).  חורש קרקע שתחתיה וקרקע שחוצה לו (שם שבי' א לג:).  אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה (שם ערוב' ה כב ד).  —  *חוצה לארץ, לחוצה לארץ, בחוצה לארץ: המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יצא בן חורין (גיט' ד ו).  חיוב המינין האלו על ידי שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ צרכו חכמים למנותן (ירוש' דמאי ב כב:).  בארץ אתם חייבין לעשות ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ (ויקר' יח ט).  שישראל שבחוצה לארץ שמותן כשמות גויים (שם גיט' א מג:).  — והַחוּצָה במשמ' לא בתוך המשפחה, השבט:כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת הַחוּצָה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה (דבר' כה ה).  — יצא חוּץ, ישב חוץ, לשון נקיה ליציאת אדם לצרכיו הטבעיים: ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוּץ ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוּץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך (דבר' כג יג-יד).  והארכתי כל כך בעבור מפרשים שהיו אומרים שהיה (אבימלך) עצור לצאת לחוץ (ראב"ע, בראש' כ יז).  —  *יוצאת חוּץ1 כנוי לזונה: חלוק של יוצאת החוץ העשוי כסבכה טהור (כלים כח ט).  — ב) דרך בין שתי שורות של בתים בערים ובכפרים למהלך בני אדם ובהמה, Strasse; rue; street: ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר לחם ליום מִחוּץ האפים (ירמ' לז כא).  שפך על עולל בַּחוּץ ועל סוד בחורים יחדו (שם ו יא).  ותשימי כארץ גוך וְכַחוּץ לעברים (ישע' נא כג).  להכרית עולל מִחוּץ בחורים מרחבות (ירמ' ט כ).  מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בַחוּץ אשקך גם לא יבזו לי (שה"ש ח א).  חכמות בַּחוּץ תרנה ברחבות תתן קולה (משלי א כ).  המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בַּחוּץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב (שם ז יא-יב).  אמר עצל ארי בַחוּץ בתוך רחבות ארצח (שם כב יג).  — ומ"ר חוּצוֹת, חֻצוֹת: בכל רחבות מספד ובכל חוּצוֹת יאמרו הו הו (עמוס ה יו).  ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוּצוֹת (ישע' ה כה).  ומספר חֻצוֹת ירושלם שמתם מזבחות לבשת (ירמ' יא יג).  עולליך העטופים ברעב בראש כל חוּצוֹת (איכ' ב יט)  גם עלליה ירטשו בראש כל חוּצות (נחום ג י).  עתה תהיה למרמס כטיט חוּצוֹת (מיכ' ז י).   צוחה על היין בַּחוּצוֹת (ישע' כד יא).  בַּחוּצוֹת יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות (נחום ב ה).  אל תגידו בגת אל תבשרו בְחוּצֹת אשקלון (ש"ב א כ).  שוטטו בְּחוּצוֹת ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה (ירמ' ה א).  בערי יהודה וּבְחֻצוֹת ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב (שם לג י).  והשבתי מערי יהודה וּמֵחֻצוֹת ירושלם קול ששון וקול שמחה (שם ז לד).  בְּחוּצֹתָיו חגרו שק (ישע' יה ג).  ונפלו חללים בארץ כשדים ומדֻקרים בְּחוּצוֹתֶיהָ2 (ירמ' נא ד).  הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומלאתם חוּצוֹתֶיהָ חלל (יחזק' יא ו).  בפרסות סוסיו ירמס את כל חוּצוֹתָיִךְ (שם כו יא).  החרבתי חוּצוֹתָם מבלי עובר (צפנ' ג ו).  צאוננו מאליפות מרֻבבות בְּחוּצֹתֵינוּ אלופינו מסֻבלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו (תהל' קמד יג-יד).  — ובמשמ' שְׁכוּנָה מיוחדה למושב חלק מיוחד מיושבי העיר: הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וְחֻצוֹת3 תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרון (מ"א כ לד) במקור נדפס מ"ה.  — ובמשמ' מקומות מושב, ישוב: בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי עד לא עשה ארץ וְחוּצוֹת וראש עפרות תבל (משלי ח כה-כו).  — ג) תה"פ, חוץ מן דבר, מלבד הדבר ההוא, שהדבר ההוא אינו בכלל, ausser; excepté; besides: כי מי יוכל ומי יחוש חוּץ ממני (קהל' ב כה).  — ופשט שמוש זה אח"כ הרבה מאד: רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר (שבת ג ה).  כל השופרות כשרים חוץ משל פרה (ר"ה ג ב).  הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן (חגי' א א).  כל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה וכו' חוץ משל אולם כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן כ' אמה ורחבן י' אמות חוץ משל אולם (מדות ב ג).  כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחר (נגע' ה א)  כל נכסי נתתי לפלוני עבדי חוץ מאחד ברבוא שבהם וכו' חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלוני (תוספתא פאה א יג).  שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות וכו' חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות (ירוש' ברכ' ה ח ד).  בת קול יוצאת מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי (שם חגי' ב עז:).  כל מיני פירות יפין לחלום חוץ מפגי תמרה כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות (ברכ' נז:).  בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה (פסח' כה.).  —  *חוּץ מדעתו של פלוני, בלי דעתו, בלי ידיעתו: יודע אני שיעקב אביכם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו (מד"ר שמות א).  אמר הקב"ה למשה יכול הייתי לעשות לאחיך כהן גדול חוץ מדעתך אלא שהייתי מבקש שתהא גדול עליו (שם לז).  — וחוץ מרשותו: לחכם שנטל קרובתו ועשתה עמו י' שנים לא ילדה אמר לה בקשי לי אשה אמר לה יכול אני ליטול חוץ מרשותיך אלא שהייתי מבקש ענותנותיך (מד"ר שמות לז).  — °וחוץ מן הכבוד, מטבע של ד"א כשמשיגים על דברי אדם גדול, במשמ' אין השגה זו נוגעת בכבודו של פלוני: ומה שכתב הרב שהאש היסודי הוא חשוך כי אלו היה מאיר היה נראה בלילה חוץ מכבוד חכמתו אין הדבר כן כי הוא אינו חשוך ואינו גם כן מאיר אבל הוא ספיריי (ר"י אברבנאל, בראש' א).  וחוץ מכבוד חכמתו אינו נראה כלל (מנח' קנא' לר"י מפיסא 16).  — וחוץ ממעלת תורתו: דעת הרב חוץ ממעלת תורתו הוא שקר מבואר (ר"H אברבנאל, בראש' א).  וחוץ ממעלת תורתם אין הדבר כאשר חשבו וכו' (הוא, מפע' ה' א ג).  — חוּץ מן הכבוד, חוּץ מכבודו, חוּץ מן הפנים, כעין בקשת מחילה על מלה לא נקיה שהמדבר רוצה להוציא מפיו, עי' בערך כבוד.