1, —  מלת הטעם תשמש במשמ' הכללית של פרוד והפרשת דבר והרחקה בין שני גופים או בין חלקי גוף וכמו"כ הרחקה במקום ובזמן, וישתמש בה המדבר בפני עצמה וגם בחבור עם מלות טעם אחרות ועם שמות ופעלים והיו יחד למלה אחת ותבלע הנון בתוך האות הראשונה שלאחריה ותשלם בדגש חזק, כמו מִדָּבָר, ולפני א ה ע ר2 תשתנה חירק המם לצירי, כמו מֵאַרְיֵה, ולפני יְ  תצטמצם ותהי למִי-, כמו מִימִינָם, מִידֵי, ובצרוף וחבור במלות הגוף מִנִּי, מִמֶּנִּי, מִמְּךָ, מִמֶּךָּ, מִמֵךְ, מִמֶּנּוּ, וגם מֶנְהוּ, מִמֶּנָּה, מִמֶּנּוּ, והמזרחיים מִמֵּנוּ, מִִכֶּם, מִכֶּן, מֵהֶם וגם מִנְהֶם ומֵהֵמָּה, מֵהֶן וגם מֵהֵן ומֵהֵנָּה, ותורה  א) הרחקה במקום, למשל אחרי פעל יצא, עלה וכיוצא בזה:  וּמִפֶּתַח אהל מועד לא תצאו (ויקר' י ז).  המוציא אותם מֵאֶרֶץ מצרים (שפט' ב יב).  והעם עלו מִן הירדן בעשור לחדש הראשון (יהוש' ד יט).  ותקרא שמו משה ותאמר כי מִן המים משיתהו (שמות ב י).  ימשני מִמַּיִם רבים (ש"ב כב יז). —  ב) הסבה והמקור לדבר:  ובירכתי אתה וגם נתתי מִמֶּנָּה לך בן וכו' מלכי עמים מִמֶּנָּה יהיו (בראש' יז יו).  גוי וקהל גוים יהיה מִמֶּךָּ ומלכים מֵחֲלָצֶיךָ יצאו (שם לה יא).  איש מִזַּרְעֲךָ לדרתם אשר יהיה בו מום (ויקר' כא יז).  ובנו מִמְּךָ חרבות עולם (ישע' נח יב).  מי יתן טהור מִטָּמֵא לא אחד (איוב יד ד). —  והמקום ששם נולד והיה דבר:  ויהי איש אחד מִצָּרְעָה (שפט' יג ב).  אבצן מִבֵּית לָחֶם (שם יב ח).  ויהי איש מִבִּן-יָמִין ושמו קיש (ש"א ט א).  כלם מנאפים כמו תנור בערה מֵאֹפֶה (הוש' ז ד).  מרוממי מִשַּׁעֲרֵי מות (תהל' ט יד).  ומה יוכיח הוכח מִכֶּם (איוב ו כה).  ואביו ואמו לא ידעו כי מֵיי' היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים (שפט' יד ד).  נשכחתי כמת מִלֵּב (תהל' לא יג).  מֵיי' מצעדי גבר כוננו (שם לז כג).  לאדם מערכי לב וּמֵיי' מענה לשון (משלי יו א).  הֲמִבִּינָתְךָ יאבר נץ יפרש כנפו לתימן (איוב לט כו).  מִנִּשְׁמַת אלוה יאבדו מֵרוּחַ אפו יכלו (שם ד ט).  וחתתני בחלמות וּמֵחֶזְיֹנוֹת תבעתני (שם ז יד). —  ג) הרחקה בזמן, בתחלת הזמן של מעשה, וכיוצא בזה:  אם מִשְּׁנַת היבל יקדיש שדהו כערכך יקום (ויקר' כז יז).  מִן העת ההיא לא באו בשבת (נחמ' יג כא).  וּמִן אז חדלנו לקטר למלכת השמים (ירמ' מד יח).  ואני התהלכתי לפניכם מִנְּעֻרַי עד היום הזה (ש"א יב ב).  שארית בית ישראל העמסים מִנִּי בטן הנשאים מִנִּי רחם (ישע' מו ג).  גם מִיּוֹם אני הוא ואין מידי מציל (שם מג יג).  החשיתי מֵעוֹלָם אחריש אתאפק (שם מב יד).  נכון כסאך מֵאָז מֵעוֹלָם אתה (תהל' צג ב).  יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מֵאָז מֵעוֹלָם נסכתי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי ארץ (משלי ח כב-כג).  ועתה שימו נא לבבכם מִן היום הזה ומעלה מִטֶּרֶם3 שום אבן אל אבן בהיכל יי' (חגי ב יה). —  וכמו"כ אחרי הזמן:  ויהי מִקֵּץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר (בראש' מא א).  ויהי מִקְצֵה שלשת ימים ועברו השטרים בקרב המחנה (יהוש' ג ב).  ויהי מִיָּמִים רבים אחרי אשר הניח יי' לישראל מכל איביהם מסביב שם כג א.  ויהי מִיָּמִים רבים אחרי אשר הניח יי' לישראל מכל איביהם סביב (שם כג א).   ויהי מִיָּמִים וילחמו בני עמון עם ישראל (שפט' יא ד). —  ד) במשמ' בשביל, בגלל:  כי מֵאַהֲבַת יי' אתכם וּמִשָּׁמְרוֹ את השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יי' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים (דבר' ז ח).  מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מֵחֲמַס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם (יוא' ד יט).  איש חרבו על ירכו מִפַּחַד בלילות (שה"ש ג ח). —  ועם המלים מִבְּלִי, מִבִּלְתִּי, עי"ש. —  ה) בענין היתרון שיש לדבר על דבר, טוֹב מִן, חָכָם מִן, וכדומה:  ועתה הטוב טוב אתה מִבָּלָק בן צפור מלך מואב (שפט' יא כה).  מה מתוק מִדְּבַשׁ ומה עז מֵאֲרִי (שם יד יח).  הנה חכם אתה מִדָּנִיֵּאל כל סתום לא עממוך (יחזק' כח ג).  משכמו ומעלה גבה מִכָּל העם (ש"א ט ב).  עקב הלב מִכָּל ואנש הוא (ירמ' יז ט). —  ועם פעל לפניו:  היפלא מֵיי' דבר (בראש' יח יד).  עתה נרע לך מֵהֶם (שם יט ט).  לך מעמנו כי עצמת מִמֶּנוּ מאד (שם כו יו).  ויאהב גם את רחל מִלֵּאָה (שם כט ל).  ויכר יהודה ויאמר צדקה מִמֶּנִי (שם לח כו).  רק הכסא אגדל מִמֶּךָּ (שם מא מ).  והיה במות השופט ישבו והשחיתו מֵאֲבוֹתָם (שפט' ב יט).  ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מִכֹּל עבדי שאול (ש"א יח ל).  כי רבו מֵאַרְבֶּה ואין להם מספר (ירמ' מו כג).  על כן גבהא קמתו מִכֹּל עצי השדה (יחזק' לא ה).  המעט מִמְּךָ תנחומות אל ודבר לאט עמך (איוב יה יא). —  ו) מִן קְצָתִית, להבדיל ולהוציא חלק של הַכֹּל:  מֵהָעוֹף למינהו וּמִן הבהמה למינה (בראש' ו כ).  איש מִמֶּנוּ את קברו לא יכלה ממך (שם כג ו).  לא תקח אשה מִבְּנוֹת כנען (שם כח א).  האלך וקראתי לך אשה מינקת מִן העברית (שמות ב ז).  ואלעזר בן אהרן לקח לו מִבְּנוֹת פוטיאל לו לאשה (שם ו כה).  ולקחו מִן הדם ונתנו על שתי המזוזת (שם יב ז).  ויהי ביום השביעי יצאו מִן העם ללקט (מָן) ולא מצאו (שם יו כז).  עבר לפני העם וקח אתך מִזִּקְנֵי ישראל (שם יז ה).  וחמשים איש מִבְּנֵי הנביאים הלכו ויעמדו מנגד מרחוק (מ"ב ב ז).  כסופות בנגב לחלוף מִמִּדְבָּר בא מֵאֶרֶץ נוראה (ישע' כא א).  ירמיהו בן חלקיהו מִן הכהנים אשר בענתות (ירמ' א א).  קרוב לנו האיש מִגֹּאֲלֵנוּ הוא (רות ב כ).  שירו לנו מִשִּׁיר ציון (תהל' קלז ג).  ישקני מִנְּשִׁיקוֹת פיהו (שה"ש א ב). —  ואחרי הפעל אָכַל:  ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל מִמֶּנוּ כי ביום אכלך מִמֶּנוּ מות תמות (בראש' ב יז). —  ואחרי הפעל בָּחַר:  ויבחר משה אנשי חיל מִכָּל ישראל ויתן אתם ראשים על העם (שמות יח כה), וכיוצא בהם. —  וגם בלי השלמת הנון ע"י דגש:  ולאם מִלְאֹם יאמץ (בראש' כה כג).  טוב עללות אפרים מִבְצִיר אביעזר (שפט' ח ב).  אשר ירדו את חללים בחתיתם מִגְבוּרָתָם בושים (יחזק' לב ל). —  ובפרט בקוף אחרי המם:  וּמִקְצֵה אחיו לקח חמשה אנשים (בראש' מז ב).  חמשה אנשים מִקְצוֹתָם אנשים בני חיל (שפט' יח ב). —  ונגד זה:  עשר אמות מִקְּצוֹת כנפיו ועד קצות כנפיו (מ"א ו כד). — ז) אחרי הפעלים:  בוש, גור, ירא, נכלם,  לקח,  מאס,  נוע,  סור,  נעלם,  פחד,  רגז,  נשמר, וכיוצא בהם, עי' כ"א במקומו. —  לְמִן:  כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך לְמִן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ וּלְמִקְצֵה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה (דבר' ד לב).  ויעל המלך בית יי' וכל איש יהודה וכו' וכל העם לְמִקָּטֹן ועד גדול (מ"ב כג ב).  לא נהיתה ולא נראתה כזאת לְמִיּוֹם עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה (שפט' יט ל), וכיוצא בהם. —   מִלפנים,  מִלמעלה,  מִלמטה, עי' כ"א במקומו. —  ח)  במלים בלי  ה  הידיעה יבוא עפי"ר מִן:  וכל העם נצב עליך מִן בקר עד ערב (שמות יח יד).  מִן ארם ינחני בלק מלך מואב (במד' כג ז).  ויכרת את הענקים וכו' מִן חברון מִן דבר מִן ענב ומכל הר יהודה (יהוש' יא כא).  מִן שמים נלחמו (שפט' ה כ).  ירעם מִן4 שמים יי' (ש"ב כב יד).  לא סר מִן חטאות ירבעם (מ"ב טו כח).  וּמִן מצרים תפארתם (ישע' כ ה).  ופליטי חרב ישבון מִן ארץ מצרים (ירמ' מד כח).  ויצא מִן5 בת ציון כל הדרה (איכ' א ו).  יי' העלית מִן שאול נפשי (תהל' ל ד).  מִן גערתך ינוסון מִן קול רעמך יחפזון (שם קד ז).  כצפור נודדת מִן קנה (משלי כז ח).  מִן גו יגרשו (איוב ל ה).  באר מים חיים ונזלים מִן לבנון (שה"ש ד טו).  ותדע ותשכל מִן מצא דבר (דני' ט כה).  וּמִן בני הקהתי מִן אחיהם על לחם המערכת (דהי"א ט לב).  ומנת המלך מִן רכושו לעלות (דהי"ב לא ג). —  ולפני  ה  הידיעה מֵ...:  מֵהָעוֹף למינהו (בראש' ו כ).  מֵהַמִּדְבָּר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול (יהוש' א ד).  וירדו מֵהָהָר (שם ב כג).  וגבול האמרי ממעלה עקרבים מֵהַסֶּלַע ומעלה (שפט' א לו).  שן הסלע מֵהָעֵבֶר מזה ושן הסלע מֵהָעֵבֶר מזה (ש"א יד ד).  ויקרא דוד לאחד מֵהַנְּעָרִים (ש"ב א טו).  וספן בארז מֵהַקַּרְקַע עד הקרקע (מ"א ז ז).  אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ולוא נכרית מֵהַבְּהֵמָה6 (שם יח ה).  ויהי כאכלם מֵהַנָּזִיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר (מ"ב ד מ).  ותחפרו מֵהַגַּנּוֹת אשר בחרתם (ישע' א כט).  ויבא ירמיהו מֵהַתֹּפֶת אשר שלחו יי' שם להנבא (ירמ' יט יד).  ופני שור מֵהַשְּׂמֹאול לארבעתן (יחזק' א י).  מֵהָאֵשׁ יצאו והאש תאכלם (שם טו ז).  קול צעקה משער הדגים וכו' ושבר גדול מֵהַגְּבָעוֹת (צפנ' א י).   ברוך יי' אלהי ישראל מֵהָעוֹלָם ועד העולם (תהל' מא יד).  וכל הבאים מֵהַשְּׁבִי ירושלם (עזר' ג ח).  כי מֵהָאֱלֹהִים המלחמה (דהי"א ה כב).  והאש ירדה מֵהַשָּׁמַיִם ותאכל העולה והזבחים (דהי"ב ז א). —  ויש מִן גם לפני  ה  הידיעה:  מִן הבהמה הטהורה וּמִן הבהמה אשר איננה טהורה וּמִן העוף (בראש' ז ח).  ונלחם בנו ועלה מִן הארץ (שמות א י).  מִן הבקר וּמִן הצאן תקריבו את קרבנכם (ויקר' א ב).  ותט האתון מִן הדרך ותלך בשדה (במד' כב כג).  מִן הגלעד ועד נחל ארנן (דבר' ג יו).  וישלח יהושע בן נון מִן השטים שנים אנשים מרגלים (יהוש' ב א).  ויראו השמרים איש יוצא מִן העיר (שפט' א כד).  איש אחד מִן הרמתים (ש"א א א).  ויקם דוד אחרי כן ויצא מִן7 המערה (שם כד ח).  והנה איש בא מִן המחנה מעם שאול (ש"ב א ב).  ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מִן האהל (מ"א א לט).  תרד אש מִן השמים ותאכל אתך (מ"ב א י).  ויעף אלי אחד מִן השרפים ובידו רצפה (ישע' ו ו).  וקשת וחרב ומלחמה אשבור מִן הארץ (הוש' ב כ).  הטובים מִן הממלכות האלה (עמו' ו ב).  הנשארים מִן המשפחה הרעה הזאת (ירמ' ח ג).  והנה רוח סערה באה מִן הצפון (יחזק' א ד).  עם רב ועצום כמהו לא נהיה מִן העולם ואחריו לא יוסף (יוא' ב ב).  וישבו איש מדרכו הרעה וּמִן החמס אשר בכפיהם (יונ' ג ח).  והכרתי מִן המקום הזה את שאר הבעל (צפנ' א ד).  גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מִן הראשון (חגי ב ט).  וליוצא ולבא אין שלום מִן הצר (זכר' ח י).  אתה יי' תשמרם תצרנו מִן הדור זו לעולם (תהל' יב ח).  מִן החדר תבוא סופה (איוב לז ט).  משגיח מִן החלנות מציץ מִן החרכים (שה"ש ב ט).  ותצא מִן המקום אשר היתה שמה (רות א ז).  וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מִן הסכלות כיתרון האור מִן החשך (קהל' ב יג).  חרבונה אחד מִן הסריסים (אסת' ז ט).  ומזרע המלוכה וּמִן הפרתמים (דני' א ג).  ויגאלו מִן הכהנה (עזר' ב סב).  הפליטה אשר נשארו מִן השבי (נחמ' א ב).  ומתתיה מִן הלוים הוא הבכור לשלם הקרחי (דהי"א ט לא).  ויראו ראשי הבדים מִן הארון (דהי"ב ה ט). —  ובמשנה בלי  ה  הידיעה  מִ, ולפני  ה  הידיעה מִן:  מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין (ברכ' ג א).  לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח (פאה א ו).  הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה (דמאי ה ג).  עריס שהוא יוצא מן המדרגה (כלא' ו ב).  אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר ולא מן הפטור על החייב ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן (תרומ' א ה).  ואלו מן ההלכות שאמרו בעלית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו (שבת א ד).  להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת (פסח' ג א).  הנודר מן המבושל מותר בצלי (נדר' ו א).  הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת (ב"ק י ח).  הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה רובו מן הדרום שני לו מן המזרח שלישי לו מן הצפון מעוטו מן המערב מדות ב א. במקור נדפס: "שמות ב א".  פרח מן האמצע לצדדין אחד הילך ואחד הילך (קנים ב ה).  (בכל יום מתפלל אדם) מעין שמונה עשרה (ר' יהושע, ברכ' ד ג).  מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה (שם ט ג).  ר' יהודה אומר משמו (של ראב"ע) כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין (שם ד ז).  ורקיקה (אסורה בהר הבית) מקל וחומר (שם ט ה).  המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר"ע אומר נותן פאה מכל אחד ואחד וחכ"א מאחד על הכל (פאה ג ד).  אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע (שם ח ז).  המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם (גיט' א א).  הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא ממעשה רתיחתה (נדר' ו א).  אם עשו מדעת שניהם בונין את הכותל באמצע (ב"ב א ב).  מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו (סנה' ב ג).  ממעטת על יד מעת לעת (נדה א א). —  וגם לפני  ה  הידיעה:  תרם מהארץ על עציץ נקוב (דמאי ה י). —  ובכנ':  האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך (נדר' א א).  איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם (אבות ב ט).  החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים וכו' ואין לוקחין ממנו צמר מלובן (בכור' ד ז). —  ואחרי נִפע' להורות הגוף הפועל:  נשכב מן הזכר ומן הבהמה חייב שתים (ירוש' סנה' ז ט). —  ואחרי חוּץ, עי' זה הערך. —  ובמשמ' יותר מִן:  חמר בכסוי הדם משלוח הקן (חול' יב א).  יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז (ר' יעקב, אבות ד יז). —   לא כל מִמְּךָ, לא הכל מִמֶּנוּ וכו', לא הכל תלוי בך, בו:  הגע עצמך שהיה מועד לא כל ממך שאהא מחזר עמך על בתי דינין (ירוש' ב"ק ג א).  נתן לו גיטה נטלו ממנה והשליכו לים או לנהר לאחר זמן אמר לה נייר חלק היה ושטר פרוע היה לא הכל ממנו לפוסלה (שם גיט' א א). —  *מִשֶּׁ...:  ואם משתרמה החמיצה הרי זו תרומה (רבי, תוספת' תרומ' ד ז).  מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן (ברכ' א ב).  מאימתי הפירות חייבין במעשרות התאנים משיבחילו הענבים והאבשים משהבאישו האוג והתותים משיאדימו וכל האדומים משיאדימו הרמונים משימסו התמרים משיטילו שאור האפרסקים משיטילו גידים האגוזים משיעשו מגורה וכו' החרובין משינקרו וכו' והעוזרדים משיקרחו וכו' התלתן משתצמח התבואה והזיתים משיכניסו שליש (מעשר' א ב-ג).  איזהו גרנן למעשרות הקשואים והדלועים משיפקסו וכו' אבטיח משישלק (שם ה).  מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו (שבי' ו ד).  משייבש המתוק  (ר' יהודה, שם ג א).  איזה הוא תם וכו' משיחזור בו שלשה ימים (הוא, ב"ק ב ד).  כלי עור מאימתי מקבלין טומאה וכו' משיעשה את אזניו וכו' משיעשה את טבעותיה הכר והכסת של עור וכו' משיתפרם (הוא, כלי' טז ד).  מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות משיפסיקו עוברי עבירה (ר' מאיר, שבי' ג א).  האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו (הוא, כתוב' ז ח).   המטה (מקבלת טומאה) משיסרג בה שלשה בתים (הוא, כלים טז א).  משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלם שהוא מלא קמח וקלי (הוא, מנח' י ה).  מאימתי מוציאין זבלין לאשפתות וכו' משיקשור (ר' יוסי, שבי' ג א).  מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבואו ובזיתים משתרד רביעה שנייה (פאה ח א).  המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו בו העוללות העוללות לעניים (שם ז ח).  איזו היא שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה וברגליות משיעבור הימנה (שם).   המקדיש פירותיו וכו' משבאו לעונת המעשרות ופדאן (שם ד ח).  אם משהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו (גיט' ד א).  כיצד משלם דמי ולדות שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה אמר רשב"ג אם כן משהאשה יולדת משבחת (ב"ק ה ד).  המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו (ב"מ ח ד).  אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה (שם א ג).  מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות (סנה' ח א)  מאימתי חייב משיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין (שם ב).  משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור (מנח' י ה).  חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה (מעי' ב א).  וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות (נדה ו יא).  כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג וכו' הסלין של עץ משיחסום ויקנב וכו' והסוגין הגדולים משיעשה שני דודים לרוחב שלהם (כלים טז א-ג).  הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור (שם פא א).  לצייר שהיה יושב וצר איקונין של מלך משהוא גומרה באו ואמרו לו נתחלף המלך (ר' לוי בן פרטא, מד"ר ויקר' כג). —  מִשֶּׁל:  מה לבונה משל בעל המנחה אף המלח משל בעל המנחה (ספרא ויקר' פרק יד).  אם שלי הוא פסח זה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי ואם שלך הוא פסח זה ידי משוכות משלי ונמניתי על  שלך (תוספת' פסח' ט יא).  כל מי שהוא לו פסח זה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלו (שם א).  מעשרין משל ישראל על של נכרים משל נכרים על של ישראל משל ישראל על של כותים משל כותים על של כותים (דמאי ה ט).  יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה (שבת ו ה).  ואינו מביא עליה נסכין ונסכיה משל צבור (תמור' ג ד).  החלב משל טבח וגיד הנשה משל לוקח (ר' הושעיה, ירוש' דמאי ב ה). —  *מִבְּעוֹד:  מאימתי נותנין רשות (בערובי חצרות) ב"ש אומרים מבעוד יום (ערוב' ו ד). —  מִכּ...:  פחות מכאצבע (טבו"י א ג).  אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין (אהל' א ז).  הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות (כלים ב ב). —  מִלּ...:  מימיהן של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא (ר"ח סגן הכהנים, פסח' א ו).  מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל (ר"ע, שם).  וכל מומחה לבית דין פטור מלשלם (הוא, בכור' ה ד).  השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות (חול' ו ב).  יוני הרדסיאות פטור מלשלח עוף טמא פטור מלשלח (שם יב א).  מימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן (תמיד ב ב). —  *מִיַּד, מִכַּאן, מִנַּיִּן, מֵעוֹלָם, מִתּוֹךְ, עי' כל אחד במקומו. —  °מִן הדבר, במשמ' אחד מהדברים של הדבר ההוא:  ומן הזריזות שתגביר את נפשך הקיימת לך על גופך הכלה (ר"י א"ת, חו"ה, חשבון הנפש ג). —  ט) מלת השלילה כמו לֹא:  ברך יי' חילו ופעל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאין מִן8 יקומון (דבר' לג יא).