*, ש"נ, — שה"פ מן חָזַר: פרחה בכולו ואח"כ חזרו בו ראשי אברים ר' ישמעאל אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה ראב"ע אומר כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה (נגע' ח ט).  וכמה היא חזירת ראשי איברין ר' מאיר אומר כל שהוא ור' יוסי אומר כעדשה (תוספתא שם ג ז).  הגונב טלה מן העדר וכו' אם ידעו הבעלים בגניבה צריכין לידע בחזירה לא ידעו בגניבה אין צריכין לידע בחזירה (ירוש' ב"מ א ז ג).  לליסטים שברח מפני קוסטינר אמר לו מעט בריצה שלא תתיגע בחזירה (פסיק' דר"כ, שובה).  הפועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן לגת (ירוש' מעשר' סוף ב).  פריעת ראש חזירת קרע זקיפת המיטה חובה (שם מו"ק ג פב ד).  שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן (פסח' ח:).  שור כשהוא חורש הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם (תענ' ה.).  אמר לו הקב"ה (ליעקב) אתה סימן לבניך מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה כך בניך בצאתם אומללה יולדת שבעה ובחזירתן וזרחה לכם יראי שמי (מד"ר בראש' סח).  ובחזירתו היה (ירמיהו) מוצא אצבעות מקוטעין מושלכין בהרים (שם פתיח' איכ', על ההרים).  צפירה לשון סביבה וחזירה הוא (רה"ג כלים יו ג).  אינה הליכה וחזירה ממש אלא נראות הולכות וחוזרות כמראה הבזק (ר"ח חגי' יג:).  — ואמר הפיטן: ומלאכי השרת ירדו לסיעם משמי שפרה, ומלאכי צבאות ידדון בהליכה ידדון בַּחֲזִירָה (יוצר ב שבוע', וכל העם).