פ"ע, בהפס' חָזָק, חָזָקָה, עת' יֶחֱזַק, יֶחְזַק, יֶחֶזְקוּ, יֶחְזְקוּ, צווי חֲזָק, חִזְקוּ, — א) היה חָזָק, בגוף או ברוח, stark sein, werden; être fort; be strong: ויהי כי חָזַק ישראל וישם את הכנעני למס (שופט' א כח). אנכי הלך בדרך כל הארץ וְחָזַקְתָּ והיית לאיש (מ"א ב ב). הלוא צויתיך חֲזַק ואמץ אל תערץ ואל תחת כי עמך יי' אלהיך בכל אשר תלך (יהוש' א ט). איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חֲזָק (ישע' מא ו). ועתה חֲזָק זרבבל נאם יי' וַחֲזַק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וַחֲזַק כל עם הארץ נאם יי' (חגי ב ד). שלום לך חֲזַק ואמץ (דני' י יט). ויאמר אליהם יהושע אל תיראו ואל תחתו חִזְקוּ ואמצו כי ככה יעשה יי' לכל איביכם (יהוש' י כה). אל תיראו הלא כי אנכי צויתי אתכם חִזְקוּ והיו לבני חיל (ש"ב יג כח). אמרו לנמהרי לב חִזְקוּ אל תיראו (ישע' לה ד). וישמע כי חלה וַיֶּחֱזָק (שם לט א). למען תֶּחֶזְקוּ  ובאתם וירשתם את הארץ (דבר' יא ח). — °חֲזָק, קריאה של ברכה שנהגו לקרוא בסיום התורה בצבור: חזק! חזק ונתחזק! — ונהגו הפיטנים והמשוררים להוסיף המלה חֲזַק בראשי החרוזים אחרי אותיות שמם1. — וכמו"כ בחתימת ספר: חזק ונתחזק ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עָצמה ירבה (חתי' ר"י א"ת בספ' השרש' לריב"ג). —  °חֲזַק וּבָרוּךְ, ברכה שקוראים למי שעלה לתורה, בפרט אצל הספרדים: שאומרים חזק ברוך חזק ברוך עד שאינו נשמע קול הקריאה (פלא יועץ, ספר). — ובזמן האחרון התחילו משתמשים בו כעין קריאה של זרוז למי שעשה דבר נאה ויפה: חזק! Bravo. — וחָזַק מפלוני, היה יותר חָזָק ממנו, גבר עליו: אלהי הרים אלהיהם על כן חָזְקוּ ממנו (מ"א כ כג). וַיֶּחֱזַק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימתהו (ש"א יז נ). וַיֶּחֱזַק ממנה ויענה וישכב אתה (ש"ב יג יד). אם תֶּחֱזַק ארם ממני והיתה לי לישועה ואם בני עמון יֶחֶזְקוּ ממך והלכתי להושיע לך (שם י יא). ואולם נלחם אתם במישור אם לא נֶחֱזַק מהם (מ"א כ כג). — וכמו"כ חָזַק עָלָיו: וילך שלמה חמת צובה וַיֶּחֱזַק עליה (דהי"ב ח ג). וְיֶּחֱזַק עליו (מלך הנגב על מלך הצפון) ומשל ממשל רב (דני' יא ה). — וביחס לדברים לא בע"ח, ממשיים ומפשטים, הידים, חָזְקוּ ידיו של פלוני, נהיה חָזָק, בא בקרבו רוח גבורה, לבלתי יירא ויפחד ולא יתיאש: ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך וְחָזְקוּ ידי כל אשר אתך (ש"ב יו כא). ועתה תֶּחֱזַקְנָה ידיכם והיו לבני חיל (שם ב ז).   היעמד לבך אם תֶּחֱזַקְנָה ידיך לימים אשר אני עשה אותך (יחזק' כב יד). תֶּחֱזַקְנָה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים (זכר' ח ט). — וחָזְקָה ידו על פלוני, הכריחו לעשות  דבר: ואלך מר בחמת רוחי ויד יי' עלי חָזָקָה ואבוא אל הגולה (יחזק' ג יד-יה). — והַלֵּב, חָזַק לִבּוֹ, לא רצה לשמע להדברים שאמרו לו, לא נבהל: וַיֶּחֱזַק לב פרעה ולא שמע אלהם (שמות ז יג). וַיֶּחֱזַק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל (שם ט לה). — הרעב: וַיֶּחֱזַק הרעב בארץ מצרים וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חָזַק הרעב בכל הארץ (בראש' מא נו-נז). כי מכרו מצרים איש שדהו כי חָזַק עלהם הרעב (שם מז כ). — הממלכה: ויהי כאשר חָזְקָה הממלכה בידו ויך את עבדיו המכים את המלך אביו (מ"ב יד ה). — המלחמה: וירא מלך מואב כי חָזַק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע מאות איש שלף חרב (מ"ב ג כו). – המוסרים: אל תתלוצצו פן יֶחְזְקוּ מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי מאת אדני יי' צבאות על כל הארץ (ישע' כח ב).  — והדָבָר, חָזַק דבר פלוני אל פלוני ועל פלוני, צוה לו בכל תקף: ויאמר המלך אל יואב שר החיל אשר אתו שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם וידעתי את מספר העם ויאמר יואב אל המלך ויוסף יי' אלהיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים ועיני אדני המלך ראות ואדני המלך למה חפץ בדבר הזה וַיֶּחֱזַק דבר המלך אל יואב ועל שרי החיל ויצא יואב ושרי החיל לפני המלך לפקד את העם (ש"ב כד ב-ד). ודבר המלך חָזַק על יואב ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל (דהי"ב כא ד). — וחָזְקוּ הדברים על פלוני, במשמ' שהיו קשים לשמעם: חָזְקוּ עלי דבריכם אמר יי' ואמרתם מה נדברנו עליך אמרתם שוא עבֹד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו (מלא' ג יג-יד). — ב) חָזַק הדבר בדבר, נאחז בו, hängend bleiben; s`accrocher; be caught by: ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה וַיֶּחֱזַק ראשו באלה ויֻתן בין השמים ובין הארץ (ש"ב יח ט). 

—  פִע' חִזֵּק, — עשה חָזָק, את הגוף וכדומה: אדני יי' זכרני וְחַזְּקֵנִי נא אך הפעם הזה (שופט' יו כח). לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי ויסף ויגע בי כמראה אדם וַיְחַזְּקֵנִי וכו' ואמרה ידבר אדני כי חִזַּקְתָּנִי (דני' י יז-יט). — ואת החוֹלה: ולנשברת אחבש ואת החולה אֲחַזֵּק ואת השמנה ואת החזקה אשמיד (יחזק' לד יו). את הנחלות לא חִזַּקְתֶּם ואת החולה לא רפאתם (שם ד). — ודברים לא בע"ח, חִזֵּק אותו, שלא יוכלו להזיזו, שלא יוכלו לשברו: הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חַזֵּקִי (ישע' נד ב). מי מצור שאבי לך חַזְּקִי מבצריך (נחום ג יד). וַיְחַזֵּק את המצורות (דהי"ב יא יא). בחדש הראשון פתח את דלתות בית יי' וַיְחַזְּקֵם (שם כט ג). — חִזְּקוֹ במסמרות וכדומה, שלא יזוז, שלא ימוט: במסמרות ובמקבות יְחַזְּקוּם ולוא יפיק (ירמ' י ד). וַיְחַזְּקֵהוּ במסמרות לא ימוט (ישע' מא ז). כי חִזַּק בריחי שעריך (תהל' קמז יג). — וחִזֵּק את פלוני, נתן לו כח, נתן לו רוח גבורה ואמץ לב: יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חַזֵּק כי הוא ינחלנה את ישראל (דבר' א לח). וצו את יהושע וְחַזְּקֵהוּ ואמצהו  כי הוא יעבר לפני העם הזה (שם ג כח). — ועזר לו: וַיְּחַזֵּק חרש את צרף מחליק פטיש את הולם פעם (ישע' מא ז). — וחִזְּקוֹ על פלוני, נתן לו כח שיגבר על פלוני: וַיְחַזֵּק יי' את עגלון מלך מואב על ישראל (שופט' ג יב). — חִזְּקוֹ לדָבָר: ויעמד הכהנים על משמרותם וַיְחַזְּקֵם לעבודת בית יי' (דהי"ב לה ב). — וחִזֵּק את זרועותיו, נתן לו כח ועז: ואני יסרתי חִזַּקְתִּי זרועתם ואלי יחשבו רע (הוש' ז יה). וְחִזַּקְתִּי את זרעות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו (יחזק' ל כד). — ואת ידיו, עזר לו, הפיח בו רוח גבורה: בעלי שכם אשר חִזְּקוּ את ידיו להרג את אחיו (שופט' ט כד). ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וְחִזְּקוּ ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו (ירמ' כג יד).  חַזְּקוּ ידים רפות וברכים כשלות אמצו (ישע' לה ג). הנה יסרת רבים וידים רפות תְּחַזֵּק כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ (איוב ד ג-ד). וּלְחַזֵּק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו (יחזק' יג כב). כי כלם מיראים אותנו לאמר ירפו ידיהם מן המלאכה ולא תעשה ועתה חַזֵּק את ידי (נחמ' ו ט). אף אנו מחזקים ידי עובדיהן (ירוש' ע"ז ד ז). — וחִזֵּק את ידיו בדבר: ויקם יהונתן בן שאול וילך אל דוד חרשה וַיְחַזֵּק את ידו באלהים ויאמר אליו אל תירא כי לא תמצאך יד שאול אבי (ש"א כג יו-יז). — ועם ב הדבר שהוא צריך לעשות: לְחַזֵּק ידיהם בִּמלאכת בית האלהים (עזר' ו כב). — וחִזֵּק בידו, עזר לו: וכל סביבתיהם חִזְּקוּ בידיהם בכלי כסף בזהב ברכוש ובבהמה (עזר' א ו). חִזֵּק את לִבּוֹ, נתן לו אמץ לעמֹד על דעתו, הקשהו, שלא יאבה ולא ישמע: וְחִזַּקְתִּי את לב פרעה ורדף אחריהם (שמות יד ד). ואני הנני מְחַזֵּק את לב מצרים ויבאו אחריהם (שם יז). וַיְחַזֵּק יי' את לב פרעה ולא שמע אלהם (שם ט יב). כי מאת יי' היתה לְחַזֵּק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם (יהוש' יא כ). — חִזֵּק פָּנָיו, שלא יתביֵש, שלא יכָּנע: הכיתה אתם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר חִזְּקוּ פניהם מסלע מאנו לשוב (ירמ' ה ג). — חִזֵּק מָתְנָיו, קבץ כֹח: צפה דרך חַזֵּק מתנים אמץ כח מאד (נחום ב ב). — חִזֵּק את הבית, תקנו: כי לעשי המלאכה יתנהו וְחִזְּקוּ בו את בית יי' (מ"ב יב יה).  — ואת בֶּדֶק הבית: והם יְחַזְּקוּ את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק (מ"ב יב ו),  ועי' בֶּדֶק. — חִזֵּק לו דבר רע, החליט בכל תקף לעשות ולהוציא לפעל מזמתו: תסתירני מסוד מרעים מרגשת פעלי און אשר שננו כחרב לשונם דרכו חצם דבר מר לירת במסתרים תם פתאם ירהו ולא ייראו יְחַזְּקוּ למו2 דבר רע יספרו לטמון מוקשים (תהל' סד ג-ו).

— הִפע', הֶחֱזִיק, הֶחֱזַקְתִּי, עת' אַחֲזִיק, יַחֲזֵק, וַיַּחֲזֵק, וַיַּחֲזֶק — א) כמו חִזֵּק, עשה חָזָק: אל ירע בעיניך את הדבר הזה כי כזה וכזה תאכל החרב הַחֲזֵק מלחמתך אל העיר והרסה (ש"ב יא כה). ויתן מנחם לפול אלף ככר כסף להיות ידיו אתו לְהַחֲזִיק הממלכה בידו (מ"ב יה יט).  אל חומת בבל שאו נס הַחֲזִיקוּ המשמר הכינו הארבים (ירמ' נא יב). וְהַחֲזַקְתִּי את זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה (יחזק' ל כה). ויד עני ואביון לא הֶחֱזִיקָה (שם יו מט). — ובכנ': אמרה  להם יש לי יום אחד שעתיד מלכי להיגלות עלי שהוא מחזיקני ומעמידני על רגליי (פסיק' רב' לו). — והספינה, החומה, השער וכדומה, תקן אותם: זקני גבל וחכמיה היו בך מַחֲזִיקֵי בדקך (יחזק' כז ט). ואת שער הישנה הֶחֱזִיקוּ יוידע בן פסח ומשלם בן בסודיה (נחמ' ג ו).  — ב) הֶחֱזִיק בְּדבר, לדבר, את דבר, אָחַז בו, תפס בו, ergreifen; saisir; to seize:  ואם בשדה ימצא האיש את הנערָ המארשה וְהֶחֱזִיק בה האיש ושכב עמה (דבר' כב כה). והיה בקרב איש להשתחות לו ושלח את ידו וְהֶחֱזִיק לו3 ונשק לו (ש"ב יה ה). ושלחה ידה וְהֶחֱזִיקָה במבשיו (דבר' כה יא). פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב וְהֶחֱזִיקָה בו ונשקה לו (משלי ז יב-יג). ויקם (הדוב) עלי וְהֶחֱזַקְתִּי בזקנו והכתיו והמיתיו (ש"א יז לה). וְהֶחֱזִיקוּ שבע נשים באיש אחד ביום ההוא (ישע' ד א). וְהֶחֱזִיקוּ בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם (זכר' ח כג). וְהֶחֱזִיקוּ איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו (שם יד יג). ויאמר שמשון אל הנער הַמַּחֲזִיק בידו הניחה אותי (שופט' יו כו). ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע וּמַחֲזִיק בפלך (ש"ב ג כט). ויאמר יי' אל משה שלח במקור נדפס 'שלך' ידך ואחז בזנבו וישלח ידו וַיַּחֲזֶק בו ויהי למטה בכפו (שמות ד ד). ותגש אליו (תמר לאמנון) לאכל וַיַּחֲזֶק בה ויאמר לה בואי (ש"ב יג יא). וַיַּחֲזֵק האיש בפילגשו ויצא אליהם החוץ (שופט' יט כה). ויסב שמואל ללכת וַיַּחֲזֵק בכנף מעילו ויקרע (ש"א יה כז). וַיַּחֲזֵק דוד בבגדו ויקרעם (ש"ב א יא). ויקם וילך וַיַּחֲזֵק בקרנות המזבח (מ"א א נ). ותבא אל איש האלהים אל ההר וַתַּחֲזֵק ברגליו (מ"ב ד כז). ויתמהמה וַיַּחֲזִיקוּ האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו (בראש' יט יו). וישברו הכדים וַיַּחֲזִיקוּ ביד שמאולם בלפידים וביד ימינם השופרות לתקוע (שופט' ז כ). ויקמו ויעברו במספר שנים עשר לבנימן ולאיש בשת בן שאול ושנים עשר מעבדי דוד וַיַּחֲזִיקוּ איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו (ש"ב ב יה-יו). באחת ידו עשה במלאכה ואחת מַחֲזֶקֶת השלח (נחמ' ד יא). —  *החזיק בדבר, אחז בו: העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכחו (פאה ו ג). ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה (ב"מ א ד). — והֶחֱזִיק בידו, בימינו, במליצה, במשמ' הנהיגו: כי אני יי' אלהיך מַחֲזִיק ימינך האומר לך אל תירא (ישע' מא יג). כה אמר יי' למשיחו לכורש אשר הֶחֱזַקְתִּי בימינו לרד לפניו גוים (שם מה א). אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מַחֲזִיק בידה מכל בנים גדלה (שם נא יח). ביום הֶחֱזִיקִי בידם להוציאם מארץ מצרים (ירמ' לא לב). — ובמשמ' עִכֵּב אותו, לא נתן לו ללכת: וַיַּחֲזֶק בו חתנו אבי הנערה וישב אתו שלשת ימים (שופט' יט ד). ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה וַתַּחֲזֶק בו לאכל לחם (מ"ב ד ח). — ודבק בו: ואין קורא בשמך מתעורר לְהַחֲזִיק בך (ישע' סד ו). — ובדבר מפשט, דבק בו, אינו מניח אותו: ועדנו מַחֲזִיק בתמתו (איוב ב ג). עד אגוע לא אסיר תמתי ממני בצדקתי הֶחֱזַקְתִּי ולא ארפה (שם כז ה-ו).  הַחֲזֵק במוסר אל תרף (משלי ד יג). אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יַחֲזִיק בה שמר שבת מחללו ושמר ידו מעשות כל רע (ישע' נו ב). כי כה אמר יי' לסריסים אשר ישמרו את שבתתי ובחרו באשר חפצתי וּמַחֲזִיקִים בבריתי (שם ד). עץ חיים היא (החכמה) לַמַּחֲזִיקִים בה (משלי ג יח). בני החזק בכבוד אביך ואל תעצבהו כל ימי חייו (ב"ס גני' ג יב). תפילין צריכין גוף נקי מפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין (ירוש' ברכ' ב ד ג). כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל (חול' ד.). — וְהֶחֱזִיק בּוֹ, במשמ' תמך בו, עזר לו: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וְהֶחֱזַקְתָּ בו (ויקר' כה לה). — *והחזיק ידו במשמעה זו: ומחזיקין ידי כושיים בשביעית אבל לא ידי ישראל (שבי' ד ג). שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה (שם ה ט). אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים (ירוש' חגי' א עו ג).  — ודבר לא בע"ח, צרה, שמה הֶחֱזִיקַתְהוּ, נפלה עליו: כי הֶחֱזִיקֵךְ חיל כיולדה (מיכה ד ט). רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט הֶחֱזִיקָה צרה וחבלים אחזתה כיולדה (ירמ' מט כד). שמענו את שמעו רפו ידינו צרה הֶחֱזִיקַתְנוּ חיל כיולדה (שם ו כד). על שבר בת עמי השברתי קדרתי שמה הֶחֱזִיקָתְנִי (שם ח כא). שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה הֶחֱזִיקַתְהוּ (שם נ מג). —  *החזיק לו טובה, היה נפשו מלאה רגשי תודה לו בעד הטובה שעשה, dankbar sein; être reconnaissant; be grateful: אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת (אבות ב ח). והעושה סייג לדבריו אינו מחזיק טובה לעצמו (שם ו ו). אמר להם צריך אני להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחרי אף אתם צריכים להחזיק טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם (ספרי האזינו שלה). רבש"ע החזק לי טובה שהודעתיך בעולם (מנח' נג.). בואו ונחזיק טובה לרמאין שאילמלא הן היינו חוטאין בכל יום (כתוב' סח.). שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו (מד"ר בראש' עט). צריכין אנו להחזיק טובה לאומות העולם שהן מכניסין מומסין לבתי טרטייאות (שם פ). בשר ודם אם מהלך באפילה ובא אדם והדליק לו את הנר אינו צריך להחזיק לו טובה אבל הבריות ישינים ואני מעלה להם את האורה ואינן צריכין להחזיק לי טובה (שם שמות מח). בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורים ואין כל בריה משגחת עליו  בא אחד והתירו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה (שם ויקר' יד). לא נחזיק טובה לזה שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר (שם במד' ח). שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך (שם טו). עבד אם יהיו מעשיו טובים ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות אין מחזיקין לרבו טובה ואימתי מחזיקין לו טובה בזמן שהעבד של תרבות רעה ומעשיו רעים ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות (תנחומא שלח יד). — ג) *החזיק הכלי כך וכך מים וכדומה, הכיל, enthalten; contenir; contain: כל גרב שהוא מחזיק סאתים (תרומ' י ח). צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגים היה ממלא מן השלוח (סוכ' ד ט). חבית שניקבה ועשאה בזפת ונשברה אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית (כלים ג ג). כוורת הקש ובור ספינה אלכסנדרנית שיש להם שולים והם מחזיקים ארבעים סאה בלח (אהל' ח א). המפנה חרסין מתוך השוקת בשביל שתחזיק מים הרבה (פרה ז ח). לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (עוקצ' ג יב). מקוה שהוא מחזיק ארבעים סאה (תוספתא מקוא' א ח).  לחבית שהיא מלאה אגוזין כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת (ירוש' שבת א ג ג). מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק (ברכ' מ.). קלפי של עץ היתה ושל חול היתה ואינה מחזקת אלא שתי ידים (יומ' לט.). בשאינה מחזקת (הסוכה) אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו (סוכ' ב:). צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו (גיט' נז.). הביא את הענבים שבכרם והחזיק הגת כל הענבים (מד"ר שמות טו). זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה (שם ויקר' י). פעם אחת נכנסו (עולי רגלים) להר הבית ולא היה מחזיקן והיה שם זקן אחד רמסוהו (שם איכ' א א). —  *החזיק לו, החזיק אותו: אם מחזקת היא (הטלית) לך הרי היא שלך (פסיק' דר"כ, עשר). — ד) *החזיק שדה וכדומה, שלט בו, השתמש בו ועשה אותו לקנינו, אכל פירותיו וכדומה, Besitz ergreifen; prendre possession; take: והמחזיק בנכסי הגר נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה (ב"ב ג ג). גר שמת ובזבז ישראל את נכסיו המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל וכו' החזיק בקמה פטור מן הלקט (תוספתא פאה ב י). ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו (ב"מ יד.). מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו (ב"ב יב.). נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן (שם נד:). ישראל שלקח שדה מנכרי ובא ישראל אחר והחזיק בה אין מוציאים אותו מידו (שם נה.). מעשה באדם אחד שפתח חלוניו לחצר השותפין ובא לפני ר' ישמעאל בר ר' יוסי אמר לו החזקת בני החזקת (שם נט:). — ופ"י, °הֶחֱזִיקוֹ בדבר, עשה שיחזיק: ונפסק פסק דין ואנו החזקנוה (את האלמנה) בכל מה ששמנו לה וכו' וקרענו הכתובה (השטר' לר"י ברצלוני כ). ועכשיו אני רוצה להחזיק את מרת ריינה ומרת שולטאנא הנזכרות בכל הבתים והחצרות (REJ 1885, 116).  — ה) *החזיק אותו או בו שהוא כך וכך, חשבו שהוא כך: היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן (ירוש' קידוש' ד סו:). היו מחזיקין בו שהוא בנו (שם).  — ו) °החזיק ישיבה וכדומה, מספיק הוצאותיה, aushalten; entretenir; entretain , נהוג בדבור.  — והחזיק בית אורחים וכדומה, halten; tenir; to hold. 

— הָפע', *הָחֳזַק, הוּחְזַק, — החזיקו אותו כך וכך, מפני שכבר ראוהו בכך הרבה פעמים, הרבה זמן: הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור למעשר טבל למעשר והוחזק למעשר אסור לתרומה (חגי' ב ו). וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן (קדוש' ד ה), שנתקבל הדבר איש מפי איש. נאמנת חיה לומר זה יצא ראשונה וכו' ר"א אומר אם הוחזקה על עומדה נאמנת (תוספתא ב"ב ז ב). נתחלפה קופתו אצל הטוחן במקור נדפס 'טחון' אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום חושש (ירוש' דמאי ג כג ג). מנה מניתי לך בצד עמוד זה א"ל לא עברתי בצד עמוד זה מעולם (והעידו עליו עדים) שהשתין מים בצד עמוד זה אמר ר"נ הוחזק כפרן (שבוע' לד:). כגון שהוחזק כתב ידו בבי"ד (ב"ב קנט.), שפעמים אחדות ראו בבי"ד בעיניהם את כתב ידו. כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו (שם קסז:). האיש הוחזק (למומחה) והקמיע לא הוחזקה (והזהיר, שמות יז). אם הוחזק אחד אצליכם לאיש נאמן ודובר צדק והגנבה נמצאה בידו (שבט יהודה ז).  — מָחֳזַק, מוחזק, מה שמחזיקים בו: היו שם נכסים כראוי אינן כבמוחזק (כתוב' י ג). שכן נוטל בראוי כבמוחזק (ערכ' כה:). כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת גזרת המלכות וכו' עדיין היא מוחזקת בידם (שבת קל.). — והֻחזק, בפעול במשמ' פועֵל, הוא מחזיק, ברור לו: שלח לו מוחזק הייתי בך שאתה בקיא בחדרי תורה (תוספתא כתוב' ה א). מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה (ספרי קרח קיז). מוחזקני בזה שהוא כהן (כתוב' כה:). — והוחזק, במשמ' הוא מחזיק: היו מוחזקין בו שהוא בכור ובשעת מתנה אמר אינו בכור אינו נאמן (תוספתא ב"ב ז ג). מעשה במערה בשיחין שהיו מוחזקין בו טומאה בדקוה והיתה חלקה כצפורן (שם נדה ח ו). מעשה בסלע בית חורין שהיו מוחזקין בו טומאה ואינן יכולין לבדקו מפני שהיה מדרון (שם ז). היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור (ב"ב קכז:). — הוחזק, נקבע הדבר למנהג קבוע: וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה (יבמ' יב ו).  והשיא רבן גמליאל הזקן נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד (שם יו ז).

— הִתפ', הִתְחַזֵּק, — א) קבץ כח, עשה כל מה שיכול למען יהיה חזק: ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך וַיִּתְחַזֵּק ישראל וישב על המטה (בראש' מח ב). וַיִּתְחַזֵּק העם איש ישראל ויספו לערך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון (שופט' כ כב). ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר לו לך הִתְחַזַּק ודע וראה את אשר תעשה (מ"א כ כב). הִתְחַזְּקוּ והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם (ש"א ד ט). וְהִתְחַזַּקְתֶּם ולקחתם מפרי הארץ (במד' יג כ). וכשמע אסא הדברים האלה והנבואה עדד הנביא הִתְחַזַּק ויעבר השקוצים מכל ארץ יהודה (דהי"ב יה ח). ובשנה השבעית הִתְחַזַּק יהוידע ויקח את שרי המאות (שם כג א). ואמציהו הִתְחַזַּק וינהג את עמו וילך גיא המלח (שם כה יא). וַיִּתְחַזַּק ויבן את כל החומה הפרוצה (שם לב ה). חזק וְנִתְחַזַּק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו (ש"ב י יב). וְנִתְחַזְּקָה בעד עמנו (דהי"א יט יג). ואני הִתְחַזַּקְתִּי כיד ה' אלהי עלי ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי (עזר' ז כח). אמר לו (הקב"ה למשה) אחוז בכסא כבודי והחזר להם דבר מיד נתחזק והחזיר להם תשובה (פסיק' רבתי כ). — וְהִתְחַזֵּק עם פלוני, דבק בו והתחבר אליו והיה נאמן לו ועזר לו והשתדל אתו בדבר: ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מִתְחַזֵּק בבית שאול (ש"ב ג ו). ואלה ראשי הגברים אשר לדויד הַמִּתְחַזְּקִים עמו במלכותו עם כל ישראל להמליכו (דהי"א יא י). ואין אחד מִתְחַזֵּק עמי על אלה (דני' י כא).  — ב) עשה א"ע חָזָק, נהיה חזק: וַיִּתְחַזֵּק שלמה בן דויד על מלכותו (דהי"ב א א). וַיִּתְחַזֵּק המלך רחבעם בירושלם וימלך (שם יב יג). וַיִּתְחַזֵּק יותם כי הכין דבריו לפני יי' אלהיו (שם כז ו). ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי הִתְחַזַּקְתִּי4 ואמרה ידבר אדני כי חזקתני (דני' י יז-יט). — והִתְחַזֵּק עַל: וימלך יהושפט בנו תחתיו וַיִּתְחַזֵּק על ישראל ויתן חיל בכל ערי יהודה הבצרות (דהי"א יז א-ב).  — ובמשמ' °גבר על: נערה המאורסה אם יאמר לה הישמעאלי השמעי לי ואם לאו הנני הורגך תהרג ואל תשמע לו ואם תפסה ונתחזק עליה אין לה חטא מות (ר"ח פסח' כה:).  — °נִתְחַזַּק שטר וכדומה, הוחזק5: וזה נוסח השלישות נתחזק שטר חוב באלפים זהובים לראובן על שמעון ונתחזק שטר חוב אחד לשמעון על ראובן באלפים זהובים ונתנו אותם בשלישות ביד לוי (שו"ת הרא"ש קה ה). ראובן ושמעון אחים ונתחזק עליהם שטר חוב ללוי (שם שם ח). — ומטבע של ברכה, כמו חֲזָק: כגון שראהו חורש או זורע אומר לו תתחזק או תצליח וכיוצא בדברים אלו (רמב"ם, שמיט' ויובל ח).