חִזֵּן

* , פ"ע, עת' יְחַזֵּן, — היה חַזָּן, מלא תפקידו של חַזָּן הכנסת:  חזן הכנסת העומד לקרות אחד עומד ומחזן1 לו עד שעה שיקרא  (תוספתא מגי' ג יג).  שהכהן עומד ומחזן כמנהג כל המקומות שיש חזן שקורא כל הקוראין לעמוד ולקרות ואותן הקרואין הן קוראין בתורה וכו' שאין אדם קורא בתורה עד שיהא אחר מחזן עליו  (שבלי הלקט, תפלה יב).  שצריך החזן להעמיד כל קורא וקורא והחזן אינו רשאי לקרות אלא א"כ יעמוד אחר ויחזן במקומו  (שם).



1 כך הגרסה בתוספתא שבש"ס וילנה, וכן אלפסי, ובמהד' צוק"ם מחזק.

חיפוש במילון: