ת"ז, לנק' חֲזָקָה, מ"ר חֲזָקִים, חֲזָקוֹת, – שיש לו הרבה כֹח, שקשה לגבר עליו, stark;  fort;  strong:  עודני היום חָזָק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה ולצאת ולבוא יהוש' יד יא.  כי רכב ברזל לו כי חָזָק הוא שם יז ח.  גאלם חָזָק יי' צבאות שמו ריב יריב את ריבם  ירמ' ג לד.  וראיתם את הארץ מה הוא  ואת העם הישב עליה הֶחָזָק הוא הרפה  במד' יג יח.  כי פדה יי' את יעקב וגאלו מיד חָזָק ממנו  ירמ' לא יא.  וירא מיכה כי חֲזָקִים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו שופט' יח כו. – ודברים לא בע"ח, רוּח חָזָק:  ויהפך יי' רוח ים חָזָק מאד  שמות י יט.  ורוח גדולה וְְחָזָק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יי'  מ"א יט יא. – קוֹל חָזָק:  ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חָזָק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה  שמות יט יו. – חֹלי חָזָק: חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חָזָק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה  מ"א יז יז.  – ורעב חָזָק:  והרעב חָזָק בשמרון  שם יח ב.  – יד חֲזָקָה, כח עז:  כי ביד חֲזָקָה ישלחם וביד חֲזָקָה יגרשם מארצו  שמות ו א.  כי ביד חֲזָקָה הוצאך יי' ממצרים  שם יג ט.  למען דעת כל עמי הארץ את יד יי' כי חֲזָקָה היא  יהוש' ד כד, ר"ל שיכולה לעשות מעשים גדולים.  – וכמו"כ זרוע חֲזָקָה : ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חֲזָקָה  ירמ' כא ה. בכח עז, בלי חמלה.  – מלחמה חֲזָקָה: ותהי המלחמה חֲזָקָה על פלשתים כל ימי שאול  ש"א יד נב.  הבו את אוריה אל מול פני המלחמה הַחֲזָקָה  ש"ב יא יה.  – חרב חֲזָקָה: יפקד יי' בחרבו הקשה והגדולה וְהַחֲזָקָה  על לויתן נחש ברח  ישע' כז א.  – עיר חֲזָקָה:  העיר ההללה אשר היתה חֲזָקָה בים  יחזק' כו יז.  – מצח חָזָק, פנים חֲזָקִים, שאינם משתנים מבהלה וכדומה:  הנה נתתי את פניך חֲזָקִים לעמת פניהם ואת מצחך חָזָק לעמת מצחם כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא תירא אותם ולא תחת מפניהם  יחזק' ג ח=ט.  כי כל בית ישראל חִזְקֵי מצח וקשי לב המה  שם.  והבנים קשי פנים וחִזְקֵי לב  שם ב ד, שאינם מקבלים מרות.