1,  פ"ע, חָטְאָה, חָטָאת, בהפס' חָטָאָה, חָטְאוּ, חָטָאוּ, יֶחֱטָא, יֶחֶטְאוּ, תֶּחֱטָא, תֶּחֶטְאוּ, תֶּחֱטָאוּ, חֲטֹא, חֲטוֹ, חֲטוֹא, חֹטֵא, חֹטֵאת, חֹטְאִים, חֹטְאוֹת, —  א) עשה חֵטְא, אדם לחברו או לאלהים: ויאמר יי' אל משה מי אשר חָטָא לי אמחנו מספרי (שמות לב לג). חָטָא ישראל וגם עברו את בריתי אשר צויתי אותם וגם לקחו מן החרם (יהוש' ז יא). בכל זאת לא חָטָא איוב ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א כב). חטא חָטְאָה ירושלם על כן לנדה היתה (איכ' א ח). ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליי' חָטָאָה (ירמ' נ ד). —  וע"ד ל"ה, חָטָאת: תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וְחָטָאת2 עמך (שמות ה יו). גוף אומר נשמה חטאת שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר (סנהד' צא.). —  ומדב"ע וכו': ויאמר (פרעה למשה ולאהרן) חָטָאתִי ליי' אלהיכם ולכם (שם י יו). ויאמר בלעם אל מלאך יי' (שהוכיחו על הכותו את אתונו) חָטָאתִי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך (במד' כב לד). ואנכי לא חָטָאתִי לך ואתה עשה אתי רעה להלחם בי (שופט' יא כז). ויאמר שאול אל שמואל חָטָאתִי כי עברתי את פי יי' ואת דבריך (ש"א יה כד). כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חָטָאתִי לך (שם כד יב). כי ידע עבדך כי אני חָטָאתִי והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך (ש"ב יט כא). ויאמר דוד אל יי' חָטָאתִי מאד אשר עשיתי ועתה יי' העבר נא את עון עבדך (שם כד י). ויאמר ירמיהו אל המלך צדקיהו מה חָטָאתִי לך ולעבדיך ולעם הזה כי נתתם אותי אל בית הכלא (ירמ' לז יח). —  ואמר בן סירא: אל תאמר חטאתי ומה היה לי כי יי' ארך אפים הוא (ב"ס גני' ה ד). מימי הגבעה חָטָאתָ ישראל (הוש' י ט). הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך אם חָטָאתָ מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו (איוב לה ה-ו). אחר הדברים האלה חָטְאוּ משקה מלך מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים (בראש' מ א). כרֻבם כן חָטְאוּ לי כבודם בקלון אמיר (הוש' ד ז). אבתינו חָטְאוּ אינם אנחנו עונותיהם סבלנו (איכ' ה ז). והצרתי לאדם והלכו כעורים כי ליי' חָטָאוּ (צפנ' א יז). וארא והנה חֲטָאתֶם ליי' אלהיכם עשיתם לכם עגל מסכה (דבר' ט יו). ויבא העם אל משה ויאמרו חָטָאנוּ כי דברנו ביי' ובך (במד' כא ז). ויזעקו בני ישראל אל יי' לאמר חָטָאנוּ לך וכי עזבנו את אלהינו ונעבד את הבעלים (שופט' י י). נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליי' אלהינו חָטָאנוּ אנחנו ואבותינו (ירמ' ג כה). הוי גוי חֹטֵא עם כבד עון (ישע' א ד). הנה העם חֹטְאִים3 ליי' לאכל על הדם (ש"א יד לג). הנפש הַחֹטֵאת היא תמות (יחזק' יח ד). האיש אחד יֶחֱטָא ועל כל העדה תקצף (במד' יו כב). כי אין אדם אשר לא יֶחֱטָא (מ"א ח מו). לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו וכו' והושיבו על פתח של זונות מה יעשה אותו הבן שלא יחטא (ברכ' לב.). ולמה תֶחֱטָא בדם נקי (ש"א יט ה). ואם נפש כי תֶחֱטָא ועשתה אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה (ויקר' ה יז). בלבי צפנתי אמרתך למען לא אֶחֱטָא לך (תהל' קיט יא). הן אתה קצפת וַנֶּחֱטָא (ישע' סד ד). הלוא אמרתי אליכם אל תֶּחֶטְאוּ בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש (בראש' מב כב). ושחטתם בזה ואכלתם ולא תֶחֶטְאוּ ליי' (ש"א יד לד). ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תֶחֱטָאוּ (שמות כ כ). רגזו ואל תֶּחֱטָאוּ אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה (תהל' ד ה). אשר יֶחֶטְאוּ לך ושבו אליך והודו את שמך (מ"א ח לג). וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לַחֲטֹא ויכבד לבו הוא ועבדיו (שמות ט לד). ויוסיפו עוד לַחֲטֹא לו למרות עליון בציה (תהל' עח יז). חלילה לי מֵחֲטֹא ליי' מחדל להתפלל בעדכם (ש"א יב כג). ואחשך גם אנכי אותך מֵחֲטוֹ לי (בראש' כ ו). וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חֲטֹאתוֹ (יחזק' לג יב). —  *וחָטָא על פלוני: הדבר דומה לשני בני אדם שחטאו על המלך (תנחומא ויקר' יא). — *וכלל: כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא (יומא לח:). אין אדם חוטא ולא לו (ערכ' כג.). — *ומשל: טוביה חטא וזיגוד מינגד (פסח' קיג:). שילא חטא ויוחנא משתלם (מד"ר רות א א).  — °ודברים לא בע"ח, אינו לפי הרגיל, לא כמו שנהוג להיות: הדם שבבית הרחם ירבה או ימעט או חוטא בתנועתו או באיכותו (אוצ"ה לר"י צהלון יא א ב). — ב) חָטָא בלכתו, נכשל, עשה פסיעה לא כראוי4, ain Fehltritt machen; fairy un faux pas; make a false step: גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטֵא (משלי יט ב). — ובמשמ' לא מצא: כי מצאי מצאי חיים ויפק רצון מיי' וְחֹטְאִי חמס נפשו (שם ח לה-לו). — ובמשמ' חסר לו דבר, לא מצא מה שהיה לו: וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תֶחֱטָא (איוב ה כד), ר"ל תמצא בו הכל כתקונו ולא חסר בו דבר. —  וחָטָא שָׁנָיו, לא הגיע לשנות הזקנה: לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות וְהַחוֹטֶא5 בן מאה שנה יקלל (ישע' סה כ).

— פִע, חִטֵּא6, חִטֵּאתָ, חִטְּאוֹ, וַיְחֲטֵּא, וַיְחַטְּאֵהוּ, תְּחַטְּאֵנִי, חַטֵּא, — חִטֵּא את דם הקרבן, זרק והזה את דמו על המזבח או על מקום אחר לסגולה, לכפרה על החֵטְא: וישחטום הכהנים (את השעירים) וַיְחַטְּאוּ את דמם המזבחה לכפר על כל ישראל (דהי"ב כט כד). ופר חטאת תעשה ליום על הכפרים וְחִטֵּאתָ על המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לקדשו (שמות כט לו). הכהן הַמְּחַטֵּא אתה (את החטאת) יאכלנה (ויקר' ז יט), ר"ל אשר עשה בדם הקרבן הדברים שעושים בדם הקרבנות, שהזה ושם במקום הראוי. ויקרב את קרבן העם וכו' וישחטהו וַיְחַטְּאֵהוּ כראשון (שם ט יה). — וְִחִִטֵּא את הדבר שעליו מְחַטְּאִים את הדם: ולקח לְחַטֵּא את הבית שתי צפרים וכו' שוחט את הצפור האחת וכו' והזה אל הבית שבע פעמים וְחִטֵּא את הבית בדם הצפור ובמים החיים (ויקר' יד מט-נב). וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו וַיְחַטֵּא את המזבח (שם ח יה). ולקחת מדמו (של הפר) ונתתה על ארבע קרנתיו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול סביב וְחִטֵּאתָ אותו וכפרתהו (יחזק' מג כ). בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וְחִטֵּאתָ את המקדש ולקח הכהן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה (שם מה יח-יט). וְחִטְּאוּ את המזבח כאשר חִטְּאוּ בפר בכלותך מֵחַטֵּא תקריב פר בן בקר תמים (שם מג כב-כג). התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית וכו' רבי אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא ועל כולן היה נותן מלמעלה למטה (יומ' ה ה). — ובמֵי עפר שרֵפת הפרה האדֻמה, וכיוצא בזה: ולקח אזוב וטבל במים (מעפר שרפת הפרה) איש טהור וכו' והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וְחִטְאוֹ ביום השביעי וכבס בגדיו (במד' יט יח-יט). תְּחַטְּאֵנִי באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין (תהל' נא ט). — אֲחַטֵּנוּ, עי' חָטָה.

— הִתפ', הִתְחַטֵּא, —  א) חִטֵּא את עצמו בדם הקרבן וכדומה: הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים הוא יִתְחַטֵּא בו (באפר הפרה)  ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יִתְחַטָּא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר (במד' יט יא-יב). כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יִתְחַטָּא (שם לא כג). וכל נגע בחלל תִּתְחַטְּאוּ ביום השלישי (שם יט). וכה תעשה להם (להלוים) לטהרם הזה עליהם מי חטאת וכו' ככל אשר צוה יי' את משה ללוים כן עשו להם בני ישראל וַיִּתְחַטְּאוּ הלוים ויכבסו בגדיהם (שם ח ז-כא). —  וכמו יוצא: וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תִּתְחַטָּאוּ (שם כ). —  ב) הִתְחַטֵּא מפני דבר, נרתע לאחור בכח ועז כמו מפני בהלה וכדומה7, zurückprallen; réculer; to recoil: משתו (של הלויתן) יגורו אלים משברים יִתְחַטָּאוּ8 (איוב מא יז).

—  הִפע', הֶחֱטִיא, הַחֲטִי, לְהַחֲטִיא, וַתַּחֲטִיא, וַתַּחֲטִא, יַחֲטִא, יַחֲטִיאוּ, —  א) הֶחֱטִיא המטרה וכדומה, לא פגע בהמטרה שאליה ירה, das Ziel verfehlen; manquer le but; to miss the mark:  שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו כל זה קלע באבן אל השערה ולא יַחֲטִא (שופט' כ יו). — ב) הֶחֱטִיא את פלוני, עשה וגרם שֶׁיֶחֱטָא, שיעשה חֵטְא: בגלל חטאות ירבעם אשר חטא ואשר הֶחֱטִיא את ישראל (מ"א יד יו). אשר חטאו (בעשא ואלה בנו) ואשר הֶחֱטִיאוּ את ישראל להכעיס את יי' (שם יו יג). גם אותו (את שלמה) הֶחֱטִיאוּ הנשים הנכריות (נחמ' יג כו). וידא ירבעם את ישראל מאחרי יי' וְהֶחֱטִיאָם חטאה גדולה (מ"ב יז כא) אשר עשה לְהַחֲטיא את ישראל (מ"א יו יט). ויבנו את במות הבעל וכו' לעשות התועבה הזאת למען הַחֲטִי9 את יהודה (ירמ' לב לה). — ולַחֲטִיא: אל תתן  את פיך לַחֲטִיא את בשרך (קהל' ה ה). כי תועבה היא לפני יי' (לקחת בחזרה אשה גרושה אחרי היותה לאיש אחר) ולא תַחֲטִיא את הארץ (דבר' כד ד). ותלך בדרך ירבעם וַתַּחֲטִיא את עמי ישראל להכעיסני (מ"א יו ב). אל הכעס אשר הכעסת וַתַּחֲטִא את ישראל (שם כא כב). וַיַּחֲטִא (מנשה) את יהודה בגלוליו (מ"ב כא יא). לא ישבו (הגוים) בארצך פן יַחֲטִיאוּ אתך לי (שמות כג לג). מַחֲטִיאֵי אדם בדבר ולמוכיח בשער יקשון (ישע' כט כא). וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה (תוספתא יומא ה יא). והאפיקורסים שכפרו בתורה וכו' ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו (ר"ה יז.). מניין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו שההורג הורג בעולם הזה ויש לו חלק לעוה"ב והמחטיא הורגו בעוה"ז ובעולם הבא (מד"ר במד' כא). - °והֶחֱטִיאוֹ, במשמ' חשבו לחוטא: כל שכן שלא היה מחטיאם ובוזה את חכמתם (הקדמ' הרקמה). ותהיה אתה נצל מן הספק ואנצל אני ממחשבתך עלי והאשימך והחטיאך אותי (שם). והלב אשר כאלה קראוהו והלאוהו והניאוהו אין להחטיאו כאשר קצר מהגיע אל התמימות (הקד' זרח' הלוי להמאור).