חִטּוּי

*, ש"ז — שה"פ מן חִטֵּא, כאלו היה מן חִטֵּה: וישחטהו ויחטאהו כראשון מה הראשון טעון חיטוי אף זה טעון חיטוי (ספרא שמיני ט).  ואיש אשר יטמא ולא יתחטא הטעון חיטוי חייב על ביאת מקדש ושאין טעון חיטוי אינו חייב על ביאת המקדש (ירוש' נזיר ז נו ז).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים