ש"נ, מ"ר חִטִּים, — גרגרים צמחים בשבלים מהאדמה, יעשו ממנו קמח ויאפוהו לחם, Weize;  froment;  wheat:  ארץ חִטָּה ושערה וגפן ותאנה ורמון (דבר' ח ח).  וְהַחִטָּה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה (שמות ט לב).  — ואמר איוב בתלונתו:  אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון אם כהה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי תחת חִטָּה יצא חוח ותחת שערה באשה  (איוב לא לח-מ).  אפילו חיטה אחת נכנסת לתוך שעורין  ושעורה אחת נכנסת לתוך שדה חיטין מותר  (תוספתא כלא' ב ב).  — ומ"ר:  וילך ראובן בימי קציר חִטִּים וימצא דודאים בשדה  (בראש' ל יד).  זרעו חִטִּים וקצים קצרו  (ירמ' יב יג).  שהם אומרים למודות ערב שביעית להיות חטים יפות  (ספרא קדוש' יט ו).  —  *ובכנ': אמר לו תן לי חיטי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינרים  (ב"מ ה א).  היו חיטיה  (של שדה) יפות לא יאמר  לו הריני לוקח מן השוק  (שם ט ז) .  שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה  (ערוב' פא:).  — חָבַט חִטִּים:  וגדעון בנו חבט חִטִּים בגת  (שופט' ו יא).  — דָּש חִטִּים:  וארנן דש חִטִּים  (דהי"א כא כ).  — חלב חִטָּה:  חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חִטָּה  (דבר' לב יד).  ויאכילוהו מחלב חִטָּה ומצור דבש אשביעך  (תהל' פא יז).  חלב חִטִּים ישביעך  (שם קמז יד).  — ועי' חֵלֶב.  — חִטֵּי מִנִּית:  יהודה וארץ ישראל המה רכליך בְּחִטֵּי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי  (יחזק' כז יז).  — ומשל, אומרים  לאדם שאין בו דעת: לא אכל אדם זה פת חטים מימיו1.  —  ועי' דגן, תבואה, עבודת האדמה.