*, פ"י, עת' יַחְטֹט, —  חפר והוציא, ausgraben, entfernen; curer; hollow out:  החוטט בגדיש לעשות בו סוכה אינה סוכה סוכ' א ח.  ומתקנין את קילקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן מו"ק א ב.  החוטט בצנור לקבל צרורות מקוא' ד ג.  בורות שיחין ומערות של יחיד כונסין מים לתוכן אבל לא חוטטין ולא שפין את סדקיהן ושל רבים חוטטין אותן ושפין את סדקיהן מו"ק ה..  —  חָטַט את עיניו:  הרי שהיתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בהן לחירות קדוש' כד:.  וכן עשה להם (נבוכדנצר לבני צדקיהו) שחטם לפניו ואח"כ חטט את עיניו ונתנם בתנור והוליכו בבלה פסיק' רבתי כו.  שאילו היה (היצר הרע) נותן בו עד שהוא במעי אמו היה חוטט את בני מעיה ויוצא מד"ר בראש' לד.  והחוטט בשבלים מקום לקטן להצילו מן השמש רמב"ם, טומא' מת יג ג.  כמו משל אומרים בני אדם הכף שחטטו בני אדם וכו' בתוכו שורפין חרדל שלו ר"ח פסח' כח.  כן איש חטט במערת רב טובי ואחז בזקנו וסוף גזייה במספרים מ' ריאטי, מקד' מעט ז.  לפי שמצד המהומה והשגעון אדם חוטט בצפורניו בחכוך גדול על ברכיו ועל שוקיו עד שמוציא דם ועושה חבורות ונהפך לשחין רע צרור המור, כי תבא. —  ופָעוּל °חָטוּט:  שיהא חטוט כל צרכו רגמ"ה חול' כה:.  כי הצינור אינו חטוט לקבל צרורות מרדכי קדוש' תקס.  רצפה עשה להם באבנים חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם אלא בטורח רש"י מגי' יב..

—  פִע', *חִטֵּט:  שהיו המצרים מקוברים בבתיהם והיו כלבים באין לשם ומחטטין ומוציאין את הבכורות מתוך כוכיהן מכי' בא, מס' דפסח' יג.  היו מחטטין (התרנגולים) בחבלו של דלי ונפל ונשבר תוספתא ב"ק ב א.  גיד הנשה מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטלו שם חול' ז ד.  (החלב) שעל הכסלים זה חלב שבין פקוקרות שהוא מחטט אחריו כל מקום שהוא ונוטל שם ט יד.  אמר אביי שמחטטין1 בה פתילות ומקנחין בה נרות מנח' קז..  כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה ספרי בהעל' פד.  אמרו לא מתו עד שראו מחטטין בעיניו שמחות ח.  חמשה חוטים יש בעוקץ וכו' שאם שולפן עד שהן חמין משתלפין ואם לאו צריך לחטט אחריהן הלכ' פסוק', שחיט'.  והירא שלא תבא חיה רעה להסתופף בצל הקבר מפני חום השמש ויריח את המת ויחטטנו נועץ קנה וכו' שלא יהא נוטה לו צל רש"י ערוב' מג:.  —  ובהשאלה,°מחטט אחרי דבריו של פלוני, מתקיף עליהם:  והדבר הזה אירע לנביאי האמת עם נביאי הבעל שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת ס' החינוך, מצוה תכד.

— נִפע', *נֶחְטַט, —  שחטטו אותו:  שיבש גפה ושנחטטה2 עינה ושנקטעה רגלה מטמאה בבית הבליעה זבח' ז ה.  יבשה גפה נקטעה רגלה נחטטה עינה קדוש' כד:  ואמרו רז"ל בעון חיים מתים נחטטים רד"ק ירמ' ח ב.  מקומו של גיד הנשה היה ניכר אם נחטט הימנה רע"ב חול' ז ב.  - ואמר הפיטן:  ליל שמרים כוכם נֶחְטַט ונכאו, הפך לילה וידכאו מער' ליל ב פסח, ליל שמרים.

—  נִתפע', *נִתְחַטַט, - שחטטו אותו:  בעון חיים מתים מתחטטין יבמ' סג:.