1, פ"ע, עת' יֶחֱטַם,  — התאפק מכעס וקצף, האריך רוחו:  למען שמי אאריך אפי ותהלתי אֶחֱטָם2  לך לבלתי הכריתך  (ישע' מח ט)  — ואמר המשורר:  גם כי ישא איש מכאובו ויסבול פעמים או שלש אם עד עשר,  יֶחֱטָם לתגרת רשע ויתן למכים ולמורטים לחי הלא באחרית ילאה נשוא עמל וכעס  (שלום הכהן, ניר דוד 169).  — ובמשמ' °נשם באף, הֵריח:  לא למשמע אזן יצוד ולמראה עינים כי אם יחטם ולמרחוק יריח  (יל"ג משל' ג יד).  — ובמשמ' °עשה תנועה באפו:  יש אשר תקרוץ העינים ובדברה תחטם ותעקם השפתים ותמלא לחיה רוח כצנצנת  (יל"ג, מעשה נערות).