ב. חֲטִיפָה

 °, ש"נ, מ"ר חֲטִיפוֹת — שה"פ מן חָטַף: טרף פתאום בטריפה ובחטיפה והעלה שני גורלות אחד בימין ואחד בשמאל רש"י יומא לט.. אבל חזקה שהחזיק בה אחר שעירער זה עליה אינה כלום (שעדים אנחנו) שבתורת חטיפה בא לידו רשב"ם ב"ב לד:. שחטפתו מן האילן וחטיפתו מעידה עליו שאילו מצאתו על פני המים כדרך שאר עלין שנושרין מן האילן על ידי רוח לא היה טרוף אלא שלם חזקוני נח ח יא.  — ומ"ר: שהשדים יעשו בבני אדם חטיפות וטרפות והפחדות בנעריהם ונשיהם עד שיאמרו יגער השם בשטן ר' קלונ', אגר' בע"ח א ז.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים