א. חֲטִיפָה

*, ש"נ.  — מריקה בכלי כדי לעשותו מבריק,  d. Polieren;  fourbissage;  furbisging:  ר' עקיבא אומר (כלי מתכת) המחוסר חטיפה1 טמא והמחוסר לטישה טהור  (כלים יד א).



1 גרסת הספרים.  רה"ג:  חטפא איבא דאמרי הטפא.  ע"כ. ולא פרש מהו.  וכן בערוך חטפא, והגיה ב' מוספיא:  הרמב"ם גרס הגפה.  אך במשנ' עם גוף פרוש הרמב"ם בערב' אין הגרסה הגפה אלא חטפה.  אך רע"ב גרס הגפה, וכתב תוי"ט שכך הוא בדפוס ישן.  וכבר העיר קוה' כי אולי צ"ל השפה כמו בתוספתא כל' ב"מ ד (גרס', הנוסח', ובמהד' צוק"מ הטפה).  ופרש הערוך מלה זו בגרידה וז"ל:  כלים עשויים וגמר מלאכתן גרידא  ואלו עדיין לא נגרדו.  ע"כ.  אך הרמב"ם פרש חטיפה  מרוק פשוט, לעומת לטישה שהוא מעשה אומן.

חיפוש במילון: