חָטָם
* 1, ש"ז, מ"ר חֲטָמִים, — כמו זָמָם, ישימו להבהמה על פיה: יוצא הגמל באפסר ונאקה בחטם וכו' וסוס בשיר (שבת ה א). — ובמליצה, °נתן חָטָם באפו, גבר עליו, הכריחו לעשות מה שרצה המדבר: ואני בוטח ברחמי הנותן לאדם לשון למודים כי אנכי לבדי אלכוד להם כל המעברות ואתן הזמם בפיהם והחטם באפם (מכת' ר' הלל ע"ד ספרי הרמב"ם).
1 בערב' חִטַאמ خطَام, זמם לפי הגמל.