חַטְפָן

°, ש"ז, מ"ר חַטְפָנִים, — שדרכו לַחֲטֹף:  נבא (יעקב) על שיהיו עתידים (בני בנימין) להיות חטפנים וחטפתם לכם איש אשתו  (רש"י בראש' מט כג).  — ואמר הפיטן:  עם עצום עז פנים, פרועי ראש רעבנים, כנשרים חטפנים, ושוד שדונו  (רני ושמחי, יה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים