1 בערב' חִכַאיַה حکَاًية, ועי' הערה לקמן.

2 זה אחד מהפסוקים היותר קשי ההבנה שבמקרא, ושנתלבטו בו כל המפרשים הקדמונים והאחרונים. מהשבעים נראה שהיתה לפניהם איזו נוסחה אחרת: במקום וכחכי וכחך, ובמקום חבר חבאו. הרדב"א פרשו המתנה. וגם החדשים החליטו כי הכתוב משובש והגיהו הגהות מתחלפות: וכהחבא אנשי גדודים נחבאו כהנים, או כגדוד מַכֵּי איש, או וכמחכי איש חבר כהנים, וגדודים נמחק, עוד הגהות אחרות. אבל כל  ההגהות האלה אינן מרפאות את שבר הכתוב ואינן נותנות לו מליצה טבעית עזה ונמלצה לפי הענין. ולכן עדיף לקים את הנסחה כמו שהיא, ולהחליט על פי הכלל האמתי, כי דוקא זרות הנוסחה מעידה על עתיקותה ואמתותה. ולפי הנוסחה ולפי הדקדוק עלינו לראות  בהמלה חַכֵּי רבים מן חך, כמו גַבֵּי מן גב, וכיוצא בזה. ובכן יש לנו השם חֵךְ. אפס, כל הנסיונות לפרש השם הזה במשמ' חבורה לא עלו יפה, כי אין המושג של חבורה נותן פה כל רעיון נאה ומליצה טבעית. והנה לפי פסקי הטעמים השם איש מכרת מן גדודים, והמלה וכחכי מחוברה רק עם השם איש, והמלה גדודים עומדת לבדה, ואין לה כל מקום, כי לחברה עם חֶבר היתה צריכה לעמוד בסמי' גדודי, וכדומה. אבל גם לחבר איש-גדודים במשמ' הרגילה כמו"כ לא טבעי, כי היה צריך להיות אנשי גדודים, כמו שהגיהו באמת קצת החדשים. ומכל זה נראה, כי כל המלים האלה הם מלשון העתיקה או מלשון ההמונית, שעפי"ר היא היא, ואיש גדודים הוא שם של איזה ספור והגדה מספורי ההמון והגדותיו, שהיה אולי מסֻפר שם על דבר רצח בדרך, אם נקבל הנוסחה ירצחו, ואולי היה באמת כתוב ירוצו במקום ירצחו והיה מסֻפר אולי שם באיזה אופן ולאיזו כונה ירוץ איש גדודים על דרך שכֶמה, אם נקבל שהמלה שכמה היא באמת שם העיר, ואולי גם פרוש המלה שכמה אחר. ולפי כל זה צריך ליחס להמלה חכי משמע' של ספור והגדה, ובאמת משמש בערב' במשמעה זו השם חכאיה حكاية , והוא מן השרש חכי حکي המשמש במשמ' הגיד וספר דברים. והנה אולי יותר נכון לראות במלה חכי לא חַכֵּי, רבים מן חֵךְ, אלא יחיד מנל"י, חֲכִי במשקל חֳלִי, כמו שהוא בערב' מנל"י. אפס, אין הקש הלשון מונע מלקבל גם הנוסחה המקֻבלה בנקודה חַכֵּי ולהחליטו לרבים מן חך ואעפי"כ לדמות לחכי בערב', יען חלוף של כפולים ונל"י הוא דבר מצוי בין שתי הלשונות, ומלבד זה אנו רואים כי גם בערב' השרש חכּ حكَّ והשרש חכי מתמזגים בקצת השמושים, כך במושג של חִקּוּי מעשה, משמשים בערב' גם שרש חכי וגם שרש חכּ.