פ"ע, עת' אֶחְכַּם, אֶחְכְּמָה, יָחְכָּם, לווי חֲכַם, —  היה חָכָם:  לו חָכְמוּ ישכילו זאת יבינו אחריתם איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם  דבר' לב כט-ל.  וצידון כי חָכְמָה מאד  זכר' ט ב.  ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חָכַמְתִּי אני אז יתר  קהל' ב יה.  ומי יודע החכם (מי שיבוא אחרי) או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושֶׁחָכַמְתִּי תחת השמש  שם יט.  אם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לך קהל' ט יב.  אמרתי אָחְכָּמָה והיא רחוקה ממני קהל' ז כג.  שמע עצה וקבל מוסר למען תֶחְכַם  באחריתך  משלי יט כ.  בענש לץ יָחְכַּם פתי ובהשכיל לחכם יקח דעת  שם כא יא.  תן לחכם וְיֶחְכַּם עוד  שם ט ט.  לץ היין המה שכר וכל שנה בו לא יֶחְכָּם  שם כ א.  וַיֶּחְכַּם (שלמה) מכל האדם  מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול  מ"א ה יא.  לא רבים יֶחְכָּמוּ ןזקנים יבינו משפט  איוב לב ט.  חֲכַם בני ושמח לבי  משלי כז יא.  לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וַחֲכַם  שם ו ו.  הלוך את חכמים וחכם1  שם יג כ.  שמעו מוסר וַחֲכָמוּ אל תפרעו  שם ח לג.  —  והלב, חָכַם הַלֵּב:  בני אם חָכַם לבך ישמח לבי גם אני  משלי לג יה.

— נִפע', *נֶחְכַּם, —  נהיה חָכָם, היה חכם:  יש חכם לרבים נחכם ולנפשו הוא גואל ויש חכם בדברו נמאס מכל תענוג נבצר  ב"ס גני' לז יט-כ.  והחכם הנחכם הרהיב לשונו  ע"ח לר"א הקראי פו.  ובכן אמר שלמה הנחכם  שם קד.  האיש אשר מכל האדם נחכם  כשנראה  אליו האל יתברך במחזה ושאל ממנו דרך החכמה וכו'  מנח' קנא' לר"י מפיסא 12.

—  פִע', חִכֵּם את פלוני, —  א)  עשה אותו חָכָם:  מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יְחַכְּמֵנוּ  איוב לה יא.

מאיבי תְּחַכְּמֵנִי מצותך כי לעולם היא לי  תהל' קיט לח.  המחכם את רבו המכוין את שמועתו והאומר דבר בשם אומרו  כלה רבתי ח.  —  ואמר הפיטן:  פי פתוח בחכמה ובשכל חִכְּמַנִי ותורת חסד על לשונו  יוצר ב שבוע', עצתו.  —  ב)  שָׁפַט, עשה בו משפט1, richten;  juger; to judje : שמו (פרעה את יוסף)  אדון לביתו ומשל בכל קנינו לאסר שריו בנפשו2  זקניו יְחַכֵּם3  תהל' כא-כב.

—  פֻע', חֻכַּם, —  שיש בו הרבה חכמה:  כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא שמע לקול מלחשים חובר חברים מְחֻכָּם  תהל' נח ה-ו.  ארבעה הם קטני ארץ ומה חכמים מְחֻכֶּמִים  משלי ל כד.  —  ואמר הפיטן:  כביר משיב טעמים, ישר אמריו נעימים, הגיונו בין מְחֻכָּמִים  יוצר שבת חוה"מ פסח, דודי.

—  הִפע', הִחְכִּים,  —  א)  פ"י, עשהו חָכָם:  תורת יי' תמימה משיבת נפש עדות יי' נאמנה מַחְכִּימַת פתי  תהל' יט ח.  המחכים את רבו המכוין את שמועתו  אבות ו ו.  תלמיד המחכים את רבותיו  חגי' יד..  אויר[א]  [ד]ארץ ישראל מחכים  ב"ב קנח:. — ומשל:  וכבר היתה שומה בפי הקודמין אותיות חכימות  (מגדל עז, עליית הכתיבה).  — ובמשמ' *באר בחכמה, נתן טעם של חכמה:  ולא ירבה לו נשים וכו' עמד שלמה המלך והחכים גזירתו של הקב"ה ואמר למה אמר הקב"ה לא ירבה וכו'  לא בשביל שלא יסור לבבו  אני ארבה ולבי לא יסור  מד"ר שמות ו.  — ב)  *עומד, כמו חָכַם:  הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות  ב"ב סוף י.  ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים  אבות ב ה.  הרוצה שיחכים  ידרים שיעשר יצפין  ב"ב כה:.

— הִתפ', הִתְחַכֵּם, —  א)  עשה א"ע חָכָם, השתדל להיות חכם, חִבֵּל מזמות כמו חָכָם:  הבה נִתְחַכְּמָה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו  שמות א י.  אל תהי צדיק הרבה ואל תִתְחַכַּם יותר למה תשומם  קהל' ז יו. —  ואמר בן-סירא:  אל תתחכם לעבד חפצך  ב"ס גני' י כו.  מה יתחכם תומך מלמד ומתפאר בחנית מרעיד  שם לח כה.  —  ובפרט לרעה:  אוי להם להרשעים שהם מתחכמים בעצות רעות על ישראל וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך  פסיק' דר"כ, שור או כשב.  ואומרה הבט נא אלי בעין שכלך וראה המתחכמים  עליך אם רב גבולם מגבוליך  עמנ' מחב' א.  אמר (פרעה) בואו ונתחכמה לאלהיהם של אלו  מד"ר שמות א.  ונתירא שמא ילעיגו עליו עוד  ונתחכם עליהם ושלח לשבעים זקנים שבהם  הקד' ספר הישר.  ובמותו  נתחכמו חכמי ישראל על בנו ולקחו את ספר התורה מאוצרותיו  שם.  כבר עזרת לאויבי בהלחמך בי והתחכמך לי להרוס כחי ולמהר מפלתי  חו"ה, יחוד המעש' ה.

—  ובמש' הראה עצמו חכם, מחפש בכל דבר חקירות מיותרות:  כבר שבח חכם מן המתחכמים  כתיבת הסופר שהראה לו במעמד גדול וגנה הרע וכו'  פי' הרמב"ם לאבות א.  וקרא חכמי המחקר והעיון חכמים לפי שהם מתחכמים  ומוציאים דבר מתוך דבר  מלמ' התלמ', הקד'.  המתחכמים אשר נשאלו לתת את נביאי הצדק לחכמי מדינה  דביר למא"ג, בית הרכבים.  ב)  *נעשה חָכָם:  הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות  ברכ' סג:.  אלא היו כולם (כל הדורות שלפני אברהם)  עכו"ם ואברהם עמד  ונתחכם מאליו ועבד הקב"ה  פסיק' רבתי לג.  כי לא יוכל האדם להתחכם לדעת מפעלי יוצרו  מבלתי היות לו דרך התורה והנבואה בעזרו  מנח' קנא' לר"י מפיסא 12.