, ש"נ, מ"ר, חֲכָמוֹת, סמי' חַכְמוֹת, — א) אשה חֲכָמָה: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו חַכְמוֹת שרותיה תעננה אף היא תשיב אמריה לה הלא ימצאו יחלקו שלל (שופט' ה כח=ל). — והיודעות לקונן על מת: התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל הַחֲכָמוֹת שלחו ותבואנה ותמהרנה ותשנה עלינו נהי (ירמ' ט יו=יז).  —  ב)* מיַלדת: ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום (שבת יח ג).  החכמה הבאה לילד והבא להציל מן הדליקה ר"ה ב ה.  מי שיצא ברשות כגון לעדות החדש או להציל מן הגייס ומן הנהר או חכמה הבאה לילד (רש"י ערוב' מד:).  ונקראת יולדת לחלל עליה את השבת משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד וכו' כיון שנראה אחד מאלו מחללין עליה את השבת ולקרוא לחכמה מותר בשעה שמרגשת קצת אפילו בספק מותר (חמד' הימים א, שבת טו).