°, ת"ז, לנק' חֲכָמִית, — של חכמה, מטבע החכמה: ומי שמחשב בבריאת האיברים ותועלותיהם וערכם מן הרוחות יראה בזה מן הצדק והסדור החכמי (כוזרי ג יא). לפי שסגולת נפש החכמית מצד חכמתה להדבק בו (בשכל הפועל) בהכרח (פרדס רמונ', סד' נזיק'). שאין המזג לבדו הוא העומד לעשות אלה הפעולות אך שם דבר לו כוונות חכמיות יותר עליונות מן המזג (אמונה רמה א ו).