*, א) ת"ז, לנק' חֲלוּלָה, מ"ר חֲלוּלִים, חֲלוּלוֹת, — שיש בו חלל, כמו אבוב וכדומה, hohl; creux; hollowed: שליה שאמרו תחלתה כחוט הערב וראשה כתורמס וחלולה כחצוצרות (תוספתא נדה ד ט). — ב) ש"ז, מה שהוא חָלוּל, עצם החלל: ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים1 גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם אי אפשר לעמוד לפניך (ברכ' ס:).