1, ש"ז, סמ' שֵׁם, שֶׁם, כנ' שְׁמִי, שְׁמֵנוּ, שִׁמְךָ, שִׁמְכָה, שְׁמֶךָ, שְׁמֵךְ, שִׁמְכֶם, שְׁמוֹ, שְׁמָהּ, שְׁמָךָ, שֵׁמוֹת, שְׁמוֹת, שְׁמֹת, שְׁמוֹתָם, שְׁמֹתָם, שְׁמוֹתָן, — א) מלה המשמשת ציון לסוג מסוגי הדברים והמֻשגים, Benennung; dénomination: ויצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שְׁמוֹ (בראש' ב יט). — וביחוד ב) מלה המשמשת ציון לפרט שבבני אדם, באלהים, בבעלי חיים, במקומות וכו', Name; nom; name: ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שֵׁם האחד פישון וכו' וְשֵׁם הנהר השני גיחון וכו' וְשֵׁם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת (שם שם י-יד). ויקרא האדם שֵׁם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי (שם ג כ). וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שֵׁם העיר כְּשֵׁם בנו חנוך (שם ד יז). על כן קרא שְׁמָהּ בבל כי שם בלל יי' שפת כל הארץ (שם יא ט). אלה הם בני ישמעאל ואלה שְׁמֹתָם בחצריהם ובטירתם (שם כה יו). ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכו' ויאמר לו מה שְּׁמֶךָ ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שִׁמְךָ כי אם ישראל וכו' וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שְׁמֶךָ ויאמר למה זה תשאל לִשְׁמִי וכו' ויקרא יעקב שֵׁם המקום פניאל (שם לב כה-לא). ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שְּׁמוֹ מה אמר אלהם ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה וכו' זה שְׁמִי לעלם וזה זכרי לדר דר (שמות ג יג-יה). וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וּשְׁמִי יי' לא נודעתי להם (שם ו ג). יי איש מלחמה יי שְׁמוֹ (שם יה ג). דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם וכו' איש את שְׁמוֹ תכתב על מטהו. (במד' יז יז). ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי וכו' ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שְׁמוֹ לא הגיד לי (שופט' יג ו). ויאמר מנוח אל מלאך יי' מי שְׁמֶךָ וכו' ויאמר לו מלאך יי' למה זה תשאל לִשְׁמִי והוא פליא (שם יג יז-יח). ויצא איש הבנים ממחנות פלשתים גלית שְׁמוֹ מגת (ש"א יז ד).  והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שְׁמוֹ מגת  (שם שם כג). אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כשְׁמוֹ כן הוא נבל שְׁמוֹ ונבלה עמו (שם כה כה). כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שְׁמוֹ נשא ידו במלך בדוד (ש"ב כ כא). ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר יי' אליו לאמר ישראל יהיה שְׁמֶךָ (מ"א יח לא).  וימלך פרעה נכה את אליקים בן יאשיהו תחת יאשיהו אביו ויסב את שְׁמוֹ יהויקם (מ"ב כג לד). וימלך מלך בבל את מתניה דדו תחתיו ויסב את שְׁמוֹ צדקיהו (שם כד יז). לכן ידע עמי שְׁמִי (ישע' נב ו).  שתים נשים בנות אם אחת היו וכו' וּשְׁמוֹתָן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות וּשְׁמוֹתָן שמרון אהלה וירושלם אהליבה (יחזק' כג ב-ד). הנה איש צמח שְׁמוֹ ומתחתיו יצמח (זכר' ו יב). אתה הוא יי' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שְׁמוֹ אברהם (נחמ' ט ז). מי הקים כל אפסי ארץ מה שְׁמוֹ ומה שֶּׁם בנו כי תדע (משלי ל ד). —  ובנסחה ואלה שמות וכו': ואלה שְׁמוֹת בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשם וכו'  (בראש' כה יג). אלה שְׁמוֹת בני עשו אליפז בן עדה אשת עשו רעואל בן בשמת אשת עשו (שם לו י). ואלה שְׁמוֹת אלופי עשו למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף עלוה אלוף יתת וכו' (שם שם מ). ואלה שְׁמוֹת בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ראובן שמעון לוי ויהודה וכו' (שמות א א). ואלה שְׁמוֹת בני גרשון למשפחתם לבני ושמעי כו' (במד' ג יח) במקור נדפס 'ג יז'. אלה שְׁמוֹת האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ (שם יג יו). ותקרבנה בנות צלפחד וכו' ואלה שְׁמוֹת בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה ותרצה (שם כז ח). ואלה שְׁמוֹת הילדים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה וכו' (ש"ב ה יד). אלה שְׁמוֹת הגברים אשר לדוד (שם כג ח). ואלה שְׁמוֹת השבטים (יחזק' מח א). — ובצרופים שכיחים עם פעל, כגון קרא שם לפלוני, קרא את שמו כך או כך, קרא אותו כשם זולתו, שׂם את שמו, קרא למקום על שם, קרא בשמו על מקום, קרא שם במקום וכדו': וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שֵׁם העיר כְּשֵׁם בנו חנוך (בראש' ד יז). ויקרא אברם שֶׁם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל (שם יו יה).  ולא יקרא עוד את שִׁמְךָ אברם והיה שִׁמְךָ אברהם (שם יז ה). על כן קרא שֵׁם העיר צוער (שם יט כב). ויקרא אברהם שֵׁם המקום ההוא יי' יראה (שם כב יד). וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו וכו' ויקרא להן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אשר קרא להן אביו (שם כו יח). ויאמר לו אלהים שִׁמְךָ יעקב לא יקרא שִׁמְךָ עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שְׁמֶךָ ויקרא את שְׁמוֹ ישראל (שם לה י). ויקרא פרעה שֵׁם יוסף צפנת פענח (שם מא מה). ויקרא שֵׁם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יי' (שמות יז ז). ויקרא את שֵׁם המקום ההוא קברות התאוה (במד' יא לד). ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שֵׁם ואת שבמה ויקראו בְשֵׁמוֹת את שְׁמוֹת הערים אשר בנו (שם לב לז-לח). ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנתיה ויקרא לה נבח בִּשְׁמוֹ (שם שם מב). יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שְׁמוֹ את הבשן חות יאיר עד היום הזה (דבר' ג יד). ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה וכו' ויקראו ללשם דן בְּשֵׁם דן אביהם (יהוש' יט מז). ופילגשו אשר בשכם ילדה לו גם היא בן וישם את שְׁמוֹ אבימלך (שופט' ח לא). ואבשלם לקח ויצב לו בחיו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שְׁמִי ויקרא למצבת על שְׁמוֹ ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה (ש"ב יח יח). ויקם את העמוד הימני ויקרא את שְׁמוֹ יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שְׁמוֹ בעז (מ"א ז כא). ויבן את ההר ויקרא את שֵׁם העיר אשר בנה על שֶׁם שמר אדני ההר שמרון (שם יו כד). זה יאמר ליי אני וזה יקרא בְשֵׁם יעקב וזה יכתב ידו ליי' וּבְשֵׁם ישראל יכנה (ישע' מד ה). שמעו זאת בית יעקב הנקראים בְּשֵׁם ישראל (שם מח א). וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך וקרא לך שֵׁם חדש אשר פי יי' יקבנו (שם סב ב). קרבם בתימו לעולם משכנתם לדור ודר קראו בִשְׁמוֹתָם  עלי אדמות (תהל' מט יב). מונה מספר לכוכבים לכלם שֵׁמוֹת יקרא (שם קמז ד). ייתן יי' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וכו' ועשה חיל באפרתה וקרא שֵׁם בבית לחם (רות ד יא). ותקראנה לו השכנות שֵׁם לאמר ילד בן לנעמי ותקראנה שְׁמוֹ עובד (שם שם יז). וישם להם שר הסריסים שֵׁמוֹת וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עבד נגו (דנ' א ז). ועי' קרא, שים. — ובלי פעל: ושערי העיר על שׁמוֹת שבטי ישראל (יחזק' מח לא). — והסב את שמו, שִנה אותו: וימלך פרעה נכה את אליקים בן יאשיהו תחת יאשיהו אביו  במקור נשמט המשך הפסוק: וַיַּסֵּב את שמו יהויקים (מ"ב כג לד). וימלך מלך בבל את מתניה דדו תחתיו ויסב את שְׁמוֹ צדקיהו (שם כד יז). — מֻסבות שם: ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים ואת נבו ואת בעל מעון מוסבת שֵׁם (במד' לב לח). ועי' סָבַב. —  ופתח אבנים על שמות בני ישראל: מעשה חרש אבן פתוחי חתם תפתח את שתי האבנים על שְׁמֹת בני ישראל (שמות כח יא). והאבנים תהיין על שְׁמֹת בני ישראל שתים עשרה על שְׁמֹתָם פתוחי חותם איש על שְׁמוֹ (שם שם כא, וכעין זה שם לט יד). — ובמפקד העם ובמנית בני אדם בשמותם, שמותם, לשמותם: ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בּשֵׁמוֹת (במד' א יז). ויהיו אלה בני לוי בִּשְׁמֹתָם גרשון וקהת ומררי (שם ג יז). וּבְשֵׁמֹת תפקדו את כלי משמרת משאם (שם ד לב). לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שֵׁמוֹת (שם כו נג) במקור נדפס 'כו נד'. נתינים מאתים ועשרים כלם נקבי בְשֵׁמוֹת (עזרא ח כ). ויבדלו עזרא הכהן אנשים ראשי האבות לבית אבתם וכלם בְּשֵׁמוֹת (שם י יו). אלה הבאים בְּשֵׁמוֹת נשיאים במשפחותם (דה"א ד לח). ויבאו אלה הכתובים בְּשֵׁמוֹת בימי יחזקיהו מלך יהודה ויכו את אהליהם (שם שם מא). ויתנו בגורל וכו' את הערים האלה אשר יקראו אתהם בְּשֵׁמוֹת (שם ו נ). — ובמספר שמות במשמ' זו: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שֵׁמוֹת כל זכר לגלגלתם (במד' א ב). אלה בני לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם במספר שֵׁמוֹת לגלגלתם (דהי"א כג כד). —  ובדרשת שמו של אדם או של מקום או דבר: על כן קרא שְׁמָהּ בבל כי שם בלל יי' שפת כל הארץ (בראש' יא ט). ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שְׁמוֹ אדום (שם כה ל). ויאמר הכי קרא שְׁמוֹ יעקב ויעקבני זה פעמים (שם כז לו). ותאמר הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שְׁמוֹ לוי (שם כט לד). ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל וכו' ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שְׁמוֹ גלעד (שם לא מו-מח). ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שְׁמוֹ פרץ (שם לח כט). וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שְׁמָהּ אבל מצרים אשר בעבר הירדן (שם נ יא). אל נא ישים אדני את לבו אל איש הבליעל הזה על נבל כי כִשְׁמוֹ כן הוא נבל שְׁמוֹ ונבלה עמו (ש"א כה כה). הנה איש צמח שְׁמוֹ ומתחתיו יצמח (זכר' ו יב). — וקרא בשם, ובפרט קרא האל את האדם בשם, ידעו בשם, יחד אותו ובחר בו ולא באחר: ראה קראתי בְשֵׁם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות לא ב). ויאמר משה אל יי' ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בְשֵׁם וגם מצאת חן בעיני (שם לג יב). ויאמר יי' אל משה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בְּשֵׁם (שם שם יז). ויתנו ממטה בני יהודה וממטה בני שמעון את הערים האלה אשר יקרא אתהן בְּשֵׁם (יהוש' כא ט). העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בִשְׁמִי (ישע' מא כה). שמעו זאת בית יעקב הנקראים בְּשֵׁם ישראל (שם מח א). בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני וכו' לא תבוא עוד אל המלך כי אם חפץ בה המלך ונקראה בְשֵׁם (אסתר ב יד). על כן קראו לימים האלה פורים על שֵׁם הפור (שם ט כו).  — ונשא את שם פלוני, שם אלהים אחרים, על שפתיו, הזכיר אותו, בפרט בשבועה, ועי' גם לקמן על שם האלהים: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וְשֵׁם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג). בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא את שְׁמוֹתָם על שפתי (תהל' יו ד). — ושם במשמ' הזכרת השם, בצרופים כגון הכרית את שם הבעלים וכדו' מפי האדם: והסירתי את שְׁמוֹת הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם (הוש' ב יט). והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל את שֵׁם הכמרים עם הכהנים (צפנ' א ד). והיה ביום ההוא נאם יי' צבאות אכרית את שְׁמוֹת העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד (זכר' יג ב). — ומכאן במשמ' הזכרת שם פלוני לשבח ולתהלה, בחייו ואחרי מותו, גם בצרופים כגון שם גדול, שם עולם, שם ותהלה, אנשי שם, אנשי שמות2, Ruf, Ruhm; renommée; fame: הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי הַשֵּׁם (בראש' ו ד). הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שֵׁם (שם יא ד). ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שְׁמֶךָ (שם יב ב). ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שֵׁם (במד' יו ב). ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה וּלְשֵׁם ולתפארת (דבר' כו יט). ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם ולשום לו שֵׁם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך (ש"ב ז כג). ויעש דוד שֵׁם בשבו מהכותו את ארם (שם ח יג). ואבישי אחי יואב בן צרויה הוא ראש השלשי וכו' ולו שֵׁם בשלשה (שם כג יח). וגם באו עבדי המלך לברך את אדנינו המלך דוד לאמר ייטב אלהיך את שֵׁם שלמה מִשְּׁמֶךָ ויגדל את כסאו מכסאך (מ"א א מז). תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה ליי' לְשֵׁם לאות עולם לא יכרת (ישע' נה יג). ונתתי להם בביתי ובחומתי יד וָשֵׁם טוב מבנים ומבנות שֵׁם עולם אתן לו אשר לא יכרת (שם נו ה). כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל ואת כל בית יהודה נאם יי' להיות לי לעם וּלְשֵׁם ולתהלה ולתפארת (ירמ' יג יא). אשר שמת אתות ומפתים בארץ מצרים עד היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה לך שֵׁם כיום הזה (שם לב כ). והיתה לי לְשֵׁם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ (שם לג ט). ויצא לך שֵׁם  בגוים ביפיך (יחזק' יו יד). והקמתי להם מטע לְשֵׁם (שם לד כט). והושעתי את הצלעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה וּלְשֵׁם (צפנ' ג יט). נבחר שֵׁם  מעשר רב מכסף ומזהב חן טוב (משלי כב א). לריח שמניך טובים שמן תורק שְׁמֶךָ (שה"ש א ג). טוב שֵׁם משמן טוב (קהל' ז א). ואלה ראשי בית אבותם וכו' אנשים גבורי חיל אנשי שֵׁמוֹת (דהי"א ה כד). ומחצי מטה מנשה שמונה עשר אלף אשר נקבו בְּשֵׁמוֹת (שם יב לא). ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך שֵׁם גדלות ונוראות (שם יז כא). — ולרעה, בצרופים כגון שם רע, טמא השם, לא שם לו, בן בלי שם: כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה ושם לה עלילת דברים והוציא עליה שֵׁם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים (דבר' כב יג-יד). וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שֵׁם רע על בתולת ישראל (שם שם יט). הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת הַשֵּׁם  רבת המהומה (יחזק' כב ה). בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי שֵׁם לנשים (שם כג י). זכרו אבד מני ארץ ולא שֵׁם לו על פני חוץ (איו' יח יז). בני נבל גם בני בלי שֵׁם נכאו מן הארץ (שם ל ח). למען אירא ואעשה כן וחטאתי והיה להם לְשֵׁם רע למען יחרפוני (נחמ' ו יג)2. — וכן במשמ' זרע בנים, נושאי שם המת אחריו, גם בצרופים כגון שם ושאר, זרע ושם, הקים שם לפ', על נחלתו וכדו'3: המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שְׁמִי וְשֵׁם אבתי אברהם ויצחק (בראש' מח יו).  והיה הבכור אשר תלד יקום על שֵׁם אחיו המת ולא ימחה שְׁמוֹ מישראל ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שֵׁם בישראל (דבר' כה ו-ז). והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום לאישי שֵׁם ושארית על פני האדמה (ש"ב יד ז). כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם יי' כן יעמד זרעכם וְשִׁמְכֶם (ישע' סו כב). ויאמר בעז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קניתי להקים שֵׁם המת על נחלתו (רות ד ה). וגם את רות המאביה, אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שֵׁם המת על נחלתו ולא יכרת שֵׁם המת מעם אחיו ומשער מקומו (שם שם י). — ובשלילה גרע, מחה השמיד, הכרית את שם פ'4: למה יגרע שֵׁם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן (במד' כז ד). הרף ממני ואשמידם ואמחה את שְׁמָם מתחת השמים (דבר' ט יד). והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שְׁמוֹ מישראל (שם כה ו). וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שְׁמֵנוּ מן הארץ (יהוש' ז ט). ועתה השבעה לי ביי' אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שְׁמִי מבית אבי (ש"א כד כא). ולא דבר יי' למחות את שֵׁם ישראל מתחת השמים (מ"ב יד כז). וקמתי עליהם נאם יי' צבאות והכרתי לבבל שֵׁם ושאר ונין ונכד (ישע' יד כב). — ובשמוש כלפי אלהי ישראל במשמ' שם פרטי ממש בצרופים כגון קרא ב(שם) ה', כנה, הזכיר שמו, ברך, קלל בשם ה', נשא את שם יי', נקב את שם יי', השכיח אותו, ועי' נקב, נשא, ברך: ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בְּשֵׁם יי'5 (בראש' ד כו). ויבן שם מזבח ליי' ויקרא בְּשֵׁם יי' (שם יב ח). אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בְּשֵׁם יי' (שם יג ד). ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל יי' אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שְׁמִי לעלם וזה זכרי לדר דר (שמות ג יה). לא תשא את שֵׁם יי' אלהיך לשוא כי לא ינקה יי' את אשר ישא את שְׁמוֹ לשוא (שם כ ז; דבר' ה יא). ויאמר (יי' אל משה) אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בְשֵׁם יי' לפניך (שמות לג יט). וירד יי' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בְשֵׁם יי' (שם לד ה). ולא תשבעו בִשְׁמִי לשקר וחללת את שֵׁם אלהיך (ויקר' יט יב). ויקב בן האשה הישראלית את הַשֵּׁם ויקלל (שם כד יא). כי שֵׁם יי' אקרא הבו גדל לאלהינו (דבר' לב ג). ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בְּשֵׁם יי' לאמר יי' יהיה ביני ובינך (ש"א כ מב). ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את העם בְּשֵׁם יי' צבאות (ש"ב ו יח). וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בְשֵׁם יי' (מ"א יח כד). ויפן אחריו ויראם ויקללם בְּשֵׁם יי' (מ"ב ב כד). אני יי' הוא שְׁמִי (ישע' מב ח). שמעו זאת בית יעקב וכו' הנשבעים בְּשֵׁם יי' ובאלהי ישראל יזכירו (שם מח א). שמעתי את אשר אמרו הנבאים הנבאים בִּשְׁמִי שקר וכו' החשבים להשכיח את עמי שְׁמִי בחלומותם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את שְׁמִי בבעל (ירמ' כג כה-כז). ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בְּשֵׁם יי' (עמ' ו י). אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בְּשֵׁם יי' אלהינו נזכיר (תהל' כ ח). משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שְׁמוֹ קראים אל יי' והוא יענם (שם צט ו). וּבשֵׁם יי' אקרא אנה יי' מלטה נפשי (שם קיו ד). הללויה הללו את שֵׁם יי' (שם קלה א). — ובצרוף שם ה' נקרא על איש ועל מקום, ככנוי לבעלות האל: וראו כל עמי הארץ כי שֵׁם יי' נקרא עליך ויראו ממך (דבר' כח י). ויקם וילך דוד וכל העם אשר אתו מבעלי יהודה להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שֵׁם שֵׁם יי' צבאות ישב הכרבים עליו (ש"ב ו ב). המערת פרצים היה הבית הזה אשר נקרא שְׁמִי עליו בעיניכם (ירמ' ז יא). ועשיתי לבית אשר נקרא שְׁמִי עליו וכו' כאשר עשיתי לשלו (שם שם יד). כי עשו בני יהודה הרע בעיני נאם יי' שמו שקוציהם בבית אשר נקרא שְׁמִי עליו לטמאו (שם שם ל). ועי' קָרָא. — ושִכן או שָׂם האל את שמו במקום וכדו' באותה משמ': כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שְׁמִי שם בראשונה (ירמ' ז יב). להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה יומם ולילה אל המקום אשר אמרת לשום שִׁמְךָ שם (דהי"ב ו כ). ועי' שָׁכַן, שׂוּם. — ובצרוף מקום שם יי' צבאות: בעת ההיא יובל שי וכו' אל מקום שֵׁם יי' צבאות הר ציון (ישע' יח ז). — ומשכן שם: שלחו באש מקדשך חללו משכן שְׁמֶךָ (תהל' עד ז). — ושם יי' וכדו' במשמ' כבוד האל, מציאותו, תכונותיו, בפרט בצרופים עם פעלים כגון ברך, גדל, הלל, הודה, זמר, כבד, נתן כבוד לשמו, הקדיש, ובנגוד בזה, חלל, טמא, נאץ וכדו', ועם תארים וצורות בינו' פעו' או ש"ע המשמשים לואי, כגון ברוך, גדול, מהֻלל, נורא, נכבד, קדוש, שם קדשו, שם כבודו וכדו': ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שֵׁם אלהיך (ויקר' יח כא). ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שֵׁם אלהיך (שם יט יב). כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי ולחלל את שֵׁם קדשי (שם כ ג). ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יי' אלהיך לשרתו ולברך בְּשֵׁם יי' (דבר' כא ה) במקור נדפס 'כט ה'. אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתבים בספר הזה ליראה את הַשֵּׁם הנכבד והנורא הזה את יי' אלהיך (שם כח נח). כי ישמעון את שִׁמְךָ גדול (מ"א ח מב). ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לְשֵׁם יי' (מ"א י א). על כן בארים כבדו יי' באיי הים שֵׁם יי' אלהי ישראל (ישע' כד יה). ובני הנכר הנלוים על יי' לשרתו ולאהבה את שֵׁם יי' להיות לו לעבדים (שם נו ו). בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את שֵׁם  קדשי (יחזק' מג ח). ועמד ורעה בעז יי' בגאון שֵׁם יי' אלהיו (מיכה ה ג). ואם אדונים אני איה מוראי אמר יי' צבאות לכם הכהנים בוזי שְׁמִי ואמרתם במה בזינו את שְׁמֶךָ (מלא' א ו). אודה יי' כצדקו ואזמרה שֵׁם  יי' עליון (תהל' ז יח). על כן אודך בגוים יי' וּלְשִׁמְךָ אזמרה (שם יח נ). אספרה שִׁמְךָ לאחי בתוך קהל אהללך (שם כב כג). וברוך שֵׁם  כבודו לעולם (שם עב יט). עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שְׁמֶךָ והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך (שם עט ט). ברכי נפשי את יי' וכל קרבי את שֵׁם קדשו (שם קג א). הושיענו יי' אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות לְשֵׁם קדשך להשתבח בתהלתך (שם קו מז). תהלת יי' ידבר פי ויברך כל בשר שֵׁם קדשו (שם קמה כא). פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי יי' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שֵׁם אלהי (משלי ל ט). יי' נתן ויי' לקח יהי שֵׁם יי' מברך (איו' א כא). קומו ברכו את יי' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שֵׁם  כבדך (נחמ' ט ה). ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לְשֵׁם תפארתך (דהי"א כט יג). — וכנראה במשמ' זו גם בצרופים כגון ידע שמו, שמו נודע, ובנגוד שכח את שמו6: ויבטחו בך יודע שְׁמֶךָ כי לא עזבת דרשיך יי' (תהל' ט יא). אם שכחנו שֵׁם  אלהינו ונפרש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקר זאת (שם מד כא). ואתה תשמע מן השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל עמי הארץ את שְׁמֶךָ (דהי"ב ו לג). — ובמעשה האלהים עשה האל למען שמו7, לשמו הגדול, חמל על שם קדשו, קדש את שמו, כמו כבוד, שם גדול וטוב: וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לְשִׁמְךָ הגדול (יהוש' ז ט). אם עונינו ענו בנו יי' עשה למען שְׁמֶךָ (ירמ' יד ז). ואעש למען שְׁמִי לבלתי החל לעיני הגוים (יחזק' כ ט, וכעין זה שם שם יד, שם כב). וידעתם כי אני יי' בעשותי אתכם למען שְׁמִי (שם שם מד). וקדשתי את שְׁמִי הגדול המחלל בגוים (שם לו כג). ינחני במעגלי צדק למען שְׁמוֹ (תהל' כג ג). כי סלעי ומצודתי אתה ולמען שִׁמְךָ תנחני ותנהלני (שם לא ד). עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שְׁמֶךָ והצילנו וכפר על חטאתינו למען שְׁמֶךָ (שם עט ט). ואתה יי' אדני עשה אתי למען שְׁמֶךָ (שם קט כא). למען שְׁמֶךָ יי' תחיני (שם קמג יא). וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שִׁמְךָ הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה (דהי"ב ו לב). — ושם יי' ככנוי לאלהים עצמו ולרוחו8: הנה שֵׁם יי' בא ממרחק (ישע' ל כז). ובני הנכר הנלוים על יי' לשרתו ולאהבה את שֵׁם יי' (שם נו ו). וייראו ממערב את שֵׁם יי' וממזרח שמש את כבודו (שם נט ט). וזרחה לכם יראי שְׁמִי שמש צדקה (מלא' ג כ). ואמונתי וחסדי עמי וּבִשְׁמִי תרום קרנו (תהל' פט כה). מגדל עז שֵׁם יי' (משלי יח י). — ובצרוף שמי בקרבו כמשמ' רוחי בו: השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שְׁמִי בקרבו (שמות כג כא). — ומלת שם בצרופים עם יחס במשמ' של מלות-יחס מרכבות, כגון בשם במשמ' בשביל9, בשמוש לגבי אלהים ואדם, für, wegen; pour, a cause de; for, because of: כי בו בחר יי' אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בְּשֵׁם יי' הוא ובניו כל הימים (דבר' יח ה). וכי יבא הלוי מאחד שעריך וכו' ושרת בְּשֵׁם יי' אלהיו ככל אחיו הלוים (שם שם ו-ז). ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יי' אלהיך לשרתו ולברך בְּשֵׁם יי' (שם כא ה). ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בְּשֵׁם י' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת (ש"א יז מה). כי כל העמים ילכו איש בְּשֵׁם אלהיו ואנחנו נלך בְּשֵׁם יי' אלהינו לעולם ועד (מיכה ד ה). — ובתו"מ: מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל (רבי, שבת יב ג). היה עובר בשוק ושמע קול סופרין מקרין איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו, יתר מכן, כתב לגרש את אשתו ונמלך, מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו (גיט' ג א). בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, התקין ר' גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו, אשה פלונית וכל שם שיש לה (שם ד ב). שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון (ב"ב י ז). שמות חדשים עלו בידם מבבל (ר' חנינה, ירוש' ר"ה א ב). כל הגיטין הבאין ממדינת הים אע"פ ששמותן כשם גוים הרי אילו כשירין מפני שישראל שבחוצה לארץ שמותן כשמות גוים (ר' יוחנן, שם גיט' א ב). כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו (ב"ב קסז:). ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לכנות לה שם (ע"ז מו.). שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס, מה כלי קורייס מה שאת משתמש בהם הם עומדים, הנחתם הם מתרפים, כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה סיסרא סנחריב, אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון (ר' שמואל בר נחמן, מד"ר בראש' מט). — *שם טוב: קנה שם טוב קנה לעצמו (הלל, אב' ב ז). שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן (ר' שמעון, שם ד יג). אשרי מי שגדל בתורה וכו' וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם (ר' יוחנן, ברכ' יז.). — *נטל את השם: חתן אם רצה לקרות קריאת שמע בלילה הראשון קורא, רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הרוצה לטול את השם יטול (ברכ' ב ח). — *שמו הולך: אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו (יבמ' טז.). — *אמר משמו של פלוני, מסר דברים בשמו: ר' מאיר אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש, ר' אליעזר ב' צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן אסור ואינו מקדש (כלא' ז ב). אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משבשת בגיסות (ר' עקיבא, יבמ' טז ט). לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי (ר' שמעון בי רבי ינאי, ירוש' ביצה ה א). שלח ר' יוחנן בן בגבג אצל ר' יהודה בן בתיר' לנציבין אמרו משמך שארוס' בת ישראל אוכל' בתרומה (שם כתוב' ה ד). אמר ליה (רבן גמליאל לרבי יהושע) והלא משמך אמרו לי (תפלת ערבית) רשות (ברכ' כז:). אמר לו והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה (ב"ב קנד:). —  ושם האלהים (כבמקרא) ובפרט השם במשמ' זו: הושע השם את עמך (ר' יהושע, ברכ' ד ד). אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי (יומא ג ח). במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכנויו (סוטה ז ו, תמיד ז ב). כי קללת אלהים תלוי וגומר כלומר מפני מה זה תלוי מפני שברך את השם (סנה' ו ז). המגדף אינו חייב עד שיפרש השם (שם ז ה). ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה וכו' אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו (שם י יא). הכותב כתבת קעקע וכו' אינו חייב עד שיכתב שם השם שנאמר וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה' (ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון, מכות ג ו). לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח, לשם זובח, לשם השם וכו' (זבח' ד ו). מיריחו היו שומעין קול השופר ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים (תמיד ג ח). אמרו פרושים קובלין אנו עליך צדוקי גלילי שאתם כותבין את המושל עם השם בדף, ולא עוד אלא שאתם כותבים את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן (ידים ד ח). האומר ימינה הרי זו שבועה, שמאלה הרי זו שבועה, בשם הרי זו שבועה (תוספת' נדרים א א). וצריכין (גרי מרדכי ואסתר) קירוב פנים שמא גיירו לשם (רב, ירוש' קדוש' ד א). מה להלן בשם אף כאן בשם (שבועות לה:). כל אותיות המשמשות את השם וכו' הרי אלו נמחקין (מסכת ספר תורה ד, קירכהיים). כל השמות ההדיוטות שאותיותיהם כאותיות השם מכנין בהם הרי אלו נמחקין (שם שם). בשמו גאלן, ששמו של הקב"ה שבעים ושנים שמות הן (רבי אבין, מד"ר שה"ש ב, כשושנה בין החוחים). אין מוסרין את השם לכל אדם (שם קהל' סדרא א, את הכל עשה). — *שם שמים: כי קללת אלהים תלוי וגומר כלומר מפני מה זה תלוי מפני שברך את השם ונמצא שם שמים מתחלל (סנה' ו ד). חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל (אבטליון, אב' א יא). כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי (ר' יוחנן בן ברוקא, שם ד ד). — *ובצרופים, שם המפרש: העולם, הועלם מהם שם המפורש וכו' כך אמר הקב"ה ומה אם שעה שהעלמתי מהם שם המפורש הם הורגים בכנוי, אילו נתתי וגליתי להם שם המפורש עאכו"כ (ר' אחווה בריה דר' זירא, מד"ר קהל' את הכל עשה יפה בעתו). ר' חנינה הוה בידו שם המפורש וכו' (שם שם). ועי' א. פָּרַשׁ,  והערה 4 שם. — *חלול שם, עי' חִלּוּל. — *קדוש השם, עי' קִדּוּשׁ. — *שנוי השם: פעמים ששינוי השם גורם, פעמים ששינוי המקום גורם (ר', ירוש' שבת ו א). — *וְשֵׁם במשמ' ענין מעניני המצוות10, Rubrik, Titel; titre; heading, title: תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד או משלשה אסור ומצטרפין, ר' שמעון אומר שנים ושלשה שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אינן מצטרפין (ערלה ב י). אלמנה וגרושה חיבין עליה משום שני שמות, גרושה וחלוצה אינו חיב אלא משם אחד בלבד (מכות ג א). כל שהוא משם אחד טמא, משני שמות טהור (עד' ג א, אהל' ג א). לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד שהוא חיב, ועל מה נחלקו, על דבר שהוא משום שני שמות (ר' שמעון שזורי ור' שמעון, כרית' ד ג). אחת לזו ושתים לזו וכו' המועט כשר, בין משם אחד בין משני שמות וכו' כיצד משם אחד, לידה ולידה זיבה וזיבה משם אחד, משני שמות לידה וזיבה וכו' (קנים א ג-ד). מעידין אנו את איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין, שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין (כתוב' לב:). — אינו (מן) השם: יש חורש תלם אחד וחיב עליו משום שמונה לאוין, החורש בשור ובחמור וכו' ונזיר בבית הטומאה, חנניה בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים, אמרו לו אינו השם, אמר להם אף לא הנזיר הוא השם (מכ' ג ט). יש אוכל אכילה אחת וחיב עליה ארבע חטאות ואשם אחד, טמא שאכל את החלב והיה נותר מן מקדשים וביום הכפורים, ר' מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חיב, אמרו לו אינו מן השם (כרית' ג ד). — *ובבטוי לא מן השם הוא זה: אמר ר' יהודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה מפני שעינו יפה בעיסתו ונחתום אחד מארבעים ושמונה מפני שעינו צרה בעיסתו, וחכמים אומ' לא מן השם הוא זה אלא בעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן, נחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן (תוספת' חלה א ז). אין משקין שתי סוטות, אחד שלא יהא לבה גס בחברתה ור' יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנ' והקריב אותה הכהן, אחת הוא מקריב ואין מקריב שתים (שם נגע' א יב). מצורע טובל בלשכת המצורעים ובא עומד בשער ניקנור, ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב, אמרו לו לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שערי ניקנור היה טובל באותה לשכה (שם שם ח ט). שאם לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו, ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו, רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה (ספרי במד' קכג). ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה, רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו (שבת קטו:- קטז.). אין גוזרין יותר משלש עשרה תעניות על הצבור לפי שאין מטריחין את הצבור יותר מדאי דברי רבי, רשב"ג אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שיצא זמנה (תענ' יד:). לא תותירו ממנו עד בקר, בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי רבי יהודה, רבי יעקב אומר לא מן השם הוא זה אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה (סנה' סג.-סג:). — ובשמוש עם למ"ד, לשם במשמ' למען für, um willen; pour; for the sake of: הפסח ששחטו שלא לשמו וקבל והלך וזרק שלא לשמו או לשמו ושלא לשמו או שלא לשמו ולשמו פסול, כיצד לשמו ושלא לשמו, לשם פסח ולשם שלמים, שלא לשמו ולשמו, לשם שלמים ולשם פסח שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו וכו' (פסח' ה ב-ג). תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל והשניה לשם כרכים המוקפין לה והשלישי לשם בבל ולשם מדי ולשם מדינות רחוקות (שקל' ג ד). אם עשאה (את הסכה) לשם חג אפילו מתחלת השנה כשרה (סכה א א). היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשם מתנה (נדר' ד ח). היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם וכן המגרש את אשתו ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם הרי אלו מותרות ליהנות לו שלא נתכוין זה אלא לשם אישות, היה מסרב בחברו שיאכל אצלו אמר קונם לביתך שאיני נכנס וכו' מותר ליכנס לביתו וכו' שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה (נדר' ח ז). כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול (גיט' ג א). הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה וכו' ר' אליעזר מכשיר בכלן חוץ מגטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה (שם שם ב). עבד שנשבה ופדאוהו אם לשם עבד ישתעבד, אם לשם בן חורין לא ישתעבד (שם ד ד). אילן שנטעו מתחלה לשם עבודה זרה הרי זה אסור, גדעו ופסלו לשם עבודה זרה והחליף נוטל מה שהחליף (ע"ז ג ז). כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה (זבח' א א). יוסי בן חוני אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולים, שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהם כשרין, לשם נמוך מהם פסולין, כיצד קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין, קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים כשרין, הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרין, שלמים ששחטן לשם בכור, לשם מעשר, פסולין (שם שם ב). הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, קבל והלך וזרק שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן פסולים, כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם שלמים, שלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם הפסח (שם שם ד). לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח, והחטאת והאשם לשם חטא, אמר ר' יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר (שם ד ו). השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים, לשם נהרות, לשם מדברות שחיטתו פסולה (חול' ב ח). מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה ועכשו שאין מתכונין לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום (בכורות א ז). ותמחוי שעשאו אספקלריא טמא ואם מתחלה עשאו לשם אספקלריא טהור (כלים ל ב). קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו, אין נדרן נדר ואין הקדשן הקדש (נדה ה ו). אין נותנין מעשר עני לעניי גוים אבל נותנין להן חולין מתוקנין לשם טובה (תוספת' פאה ג א). גט אשה שכתבו שלא לשמה פסול (שם גיט' ב ז). פס של ג' אמות וכל שהוא מרחיקו מן הכותל שתי אמות אותו וכל שהוא נידון לשם לחי (ירוש' עירוב' א א). רצה לכנוס (את היבמה) לשם תואר כונס (שם יבמ' א א). — *לשם שמים: וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים (ר' גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, אב' ב ב). וכל מעשיך יהיו לשם שמים (ר' יוסי, שם ב יב). כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקים (ר' יוחנן הסנדלר, שם ד יא). כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו (שם ה יז). — ובפרט ללמוד התורה, תורה לשמה, תורה שלא לשמה: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה (ברכ' יז.). כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים (ר' בנאה, תענ' ז.). כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליה של מטה (ר' אלכסנדרי, סנה' צט:). כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (ר' מאיר, אב' ו א). לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף ע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (ערכין טז:). — *ועם כ"ף, כשם ש, כמלת קשור, כמו ש, ebenso wie; comme; just as: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה (ברכ' ט ה). אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה (ר"ע, נדר' י ו). והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו (ר"מ, גיט' א ו). כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה (שבוע' ז ז). כשם שהוא אומר אך את שבתותי תשמרו, אך חלק (ר"י הגלילי, מכי' תשא מסכ' דשבתא א, קג:). והיתה האשה לאלה, שיהו אלין בה, יארעיך כשם שאירע לפלונית, לשבועה, שיהו נשבעין בה, שיארעך כשם שאירע לפלונית (ספרי במד' יח). חטאתי ומירע עשיתי וכו' וכשם שעשיתי איני עושה (ר' ברכיה בשם ר' בא ירוש' יומא ח ט). רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם (ר"ע, ברכ' סא:). לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריכה, חימום היא צריכה, אלא הנה נא עצרני י"י מלדת (מד"ר בראש' מה). אמר ליה הקב"ה למשה אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער כשם שישראל שרויין בצער (שם שמות ב). לא כשם שעולה להדיוט הוא עולה למלך, להדיוט עולה פניו למטה ולמלך פניו למעלה (שם ויקר' כו). הזהר שלא תאבד אלו כשם שאבדת את הראשונות (פסיק' רב', י' הדברות תליתאה, קטו:). ולמפרע היה שמו בן סחרא כשם שאתה אומר כי טוב סחרה מסחר כסף (פדר"א לג). — *כשם... כן: המדל כגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים (ר"י, פאה ז ה). כשם שהפכת את מי המרה למתוקה וכו' כן תהפוך את כל חלומותי הקשין וכו' לטובה (ר' תנחום בי ר' חייא, ירוש' ברכ' ה א). לא יתננו (ס"ת) על גבי הכסא ויהא תלוי וקורא כשם שקורין בשטרות (סופר' ג יב). — *כשם ש...כך: כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה (דמאי ו ג). כשם שאמרו להחמיר כך אמרו להקל (ר"ש, כלא' ב ב). אלו קשרין שחייבין עליהן קשר הגמלין וקשר הספנין, כשם שהוא חייב על קשרן כך הוא חייב על התירן (שבת ו ה). כשם שהיו שופרות במקדש כך היו שופרות במדינה (שקל' ב א). כשם שהתפללת עליהן שירדו כך התפלל שילכו להן (תענ' ג ח). (חרש) כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה (יבמ' יד א). כשם שמעשיה (של הסוטה) מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה (ר"ג, סוטה ב א). כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל (שם ה א). כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר (ב"מ ד ד). כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש, כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים (שם ט א). כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש מקדש, כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין (זבח' ט ז). כשם שהן קודמין בהקרבתן כך הן קודמין באכילתן (שם י ו). כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כך על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם אחד, אם היתה ידיעה בינתים כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת (כרית' ד ב). כשם שבטלו את דברי עקביא כך דבריך אינן מקוימין (נגע' ה ג). כשם שניתנה קבע לקרות שמע כך נתנו חכמים זמן לתפלה (תוספת' ברכ' ג א). כשם שהקמה מצלת את העומר כך העמר מציל את הקמה (רשב"ג, שם פאה ג ו). וכשם שהוא אין פוסל על יד אחין בגט ובמאמר ובחליצה כך הן לא יפסלו זה על ידי זה בגט ובמאמר ובחליצה (שם יבמ' יא ט). וכשם שהמוכר יכול לחזור בו כך הלוקח יכול לחזור בו (שם ב"מ ג טו). כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרת שכינה על מעשה ידיכם כך תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה על מעשה ידיכם (שם מנח' ז ח). וכשם שהיו במדבר שלש מחנות וכו' כך היו בירושלם (שם כלים ב"ק א יב). מפני ארבעה דברים ראו ישראל את המצרים מתים כדי שלא יהו אומרים כשם שעלינו מן הים מצד זה כך המצרים עלו מן הים מצד אחר, וכדי שלא יהו אומרים המצרים כשם שאבדנו בים כך אבדו ישראל בים (מכי' בשלח מסכ' ב ו, לג.). כשם שנאמר לישראל ואהבת לריעך כמוך כך נאמר לגרים ואהבת לו כמוך (ספרא קדושים פרק ח, ויס, צא.). כשם שעקרת (את ע"ז) מן המקום הזה כך תעקור אותה מן המקומות כולם (ירוש' ברכ' ט ב). כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה (שם שם). כשם שיש דיעות במאכל ובמשתה כך יש דיעות באנשים (ר' מאיר, שם סוטה א ז). כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא (ר' ישמעאל, שם גיט' ו ט). כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו המקום ימלא לך חסרונך כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו המקום ימלא לך חסרונך (רבי אליעזר, ברכ' טז:). כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתו כך אני איני מתגדר במלאכתי (רבנן דיבנה, שם יז.). כך אמר לו הקב"ה למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל (שם סג:). כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים (שבת קלז:). כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור (רבי יוסי, יומא מד.) כשם שהדין בשלשה כך ביצוע בשלשה (סנה' ו.).  כשם שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו כך אדם עשוי שלא להשביע את בניו (שם כט:). כשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענותם כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן (שם ק:). כשם שהאדם הולך כך הוא בא (מד"ר בראש' צה). שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת (שם שם צח). כשם שאתם עושין לי כך אתם עתידין להעשות ארבעה דגלים במדבר והשכינה באמצע (שם שם ק). אף על פי שזכה יוסף למלכות לא נתגאה על אחיו ועל בית אביו, כשם שהיה קטן בעיניו מתחלה שהיה עבד במצרים כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך (שם שמות א). כשם שהלב מרגיש בצרה שהוא מיצר כך כשאדם שמח הלב שמח תחלה (שם שמות יט). כשם שיצירתו של אדם בעולם הזה כך יצירתו בעולם הבא (ב"ה, שם ויקר' יד). כשם שיגעו לי אבותי כך אני יגע לבני (שם שם כה). היו עליה כלי זהב וקטלאות ונזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה כשם שלא חסה על כבוד המקום כך אין חסין על כבודה (שם במד' ט). כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה (רבי שמעון בר יוחאי, שם שה"ש, נגילה ונשמחה). מיד השיב הקב"ה ואמר לה כשם שאי אפשר לאשה לשכח עולה כך איני יכול לשכח אתכם (פסיק' רב' לא, ותאמר ציון, קמו.). — *ועל שם, במשמ' מפני: בן סורר ומורה נדון על שם סופו (סנה' ח ה). הבא במחתרת נדון על שם סופו שם שם ו. כל המטבעות היו יוצאות בירושלם מפני כן על שם יפה נוף משוש כל הארץ (ר' אבין, ירוש' מע"ש א ב). — ובסהמ"א: הוי יודע כי כל החכמות וכל האומניות והמלאכות אשר בעולם יש להן מילין ושמות שהן משתמשין בחכמה ההיא (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת א, 8). גלגל התשיעי שהוא מקיף את הכל חלקוהו החכמים הקדמונים לשנים עשר חלקים, כל חלק וחלק העלו לו שם על שם צורה זו שתראה בו מן הכוכבים שלמטה ממנו (רמב"ם, יסודי התורה א ו). — °למען השם: וראה ר' למען השם מה רעה נעשה לעניים שע"י הכתוב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט (הקנה, סוד לולב ומחצית השקל, עט:). אמר האר"י ז"ל למען השם מהרו ונקבץ בינינו איזו מתנה טובה ונשלח אותה לו (כתבי שבח האר"י בספר תעלומות חכמה ליש"ר מקנדיא, לט.). — °ובחכמת הלשון, שם עצם, שם תאר: וכל המבטא מחולק על שלשה חלקים שמות ופועלים ותיבות הענינים (דונש על מנחם, הקד'). דע כי כל שם וכל פועל מן ג' אותיות הבא על משקל פועל הוא מלעיל (תשו' תלמיד מנחם, 54). התחלות הדבור כולו, עברי וערבי וזולתם מן הלשונות, שלש, והם שמות ופעלים ומלות הטעם (ר"י א"ת, הרקמה שער א). ודעת השמות והפועלים ותיבות הטעם (הוא, חו"ה, עבודת האלהים ד). אבל הם (הלשונות) חדשות, מוסכם עליהם, מורה על זה חבורם מן השמות והפעלים והמלות (הוא, כוזרי א נד). ודע כי שם העצם לא יסמך אם היה בן אדם (ראב"ע, צחות, כד.). ושם הפועל אם איננו סמוך הוא לעולם על משקל פָּעוֹל וכו' ודע כי שם הפועל הוא עיקר כל הפועלים על כן יאמרו פעמים שם הפועל תחת פועל עבר ותחת לשון צווי כמו זָכוֹר את יום השבת (שם, מ.). לבנה מרוב הלובן, חמה לרוב החום ויקרא זה השם שם המתגבר (רד"ק, מכלול, השמות, ליק, קמב:). כסיל מכוער רשע רע קצר שחור, אלו כולם יקראו שם התואר (ר"י קמחי, ספר זכרון, 20). — °שמות נרדפים, עי' רָדַף. — °שם משֻׁתף: וכאשר יהיה שם אחד לענינים רבים הנה שם משתף (מלות הגיון שער יג). — °שמות, במשמ' שמות אלהים: שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין ומנקין עצמן מכל דבר טומאה וצמין ומטבלין ומטהרין והיו משתמשין בשמות וצופין בהיכלות (ר"ח, חגי' יד:). ועשו שני אריות של נחשת בשמות ותלו אותם על פתח קדשי הקדשים (תולדות ישו, 6). מעיד אני עלי כי כמה פנקסים וספרים מפעולות השמות עברו תחת ידי בימי מלאים מפיקים סגולות נוראות (רי"א מודינה, ארי נוהם ג כד, 63). והייתי בורח מלומר לפניהם וכו' מקבלה ואילך וסגולות ושמות וכיוצא (חיד"א, מעגל טוב, 36). וכל החג הייתי הולך לבית הכנסת ועושה הנענועים עפ"י כוונות האר"י ז"ל ומשים בתיבה נייר קטן של שמות ולא היו מרגישים (שם, 58). — °ובמשמ' עלים מספר שיש בהם שמות קדושים: ומקבץ שמות הקרועים ומונחים בחורי הבית (אור הישר, בסדור תפלה למשה לר"מ קרודובירו דף א, פרק ב). — °בעל שם, צדיק העושה נפלאות בכח השמות הקדושים: והזכירה לבעל שם מלונדריז ואמרה שיאודי נתן לה ספר מקבלה וכו' וכל אלו דברי הבאי של הגויה וכמה גויים גרם המכונה בעל שם אשר בגאותו וזדונו גילה קבלה מעשית והשבעות לכמה שרים ושרות להתהלל (חיד"א, מעגל טוב, 124). והייתי עם הבחורים הנז' עד הלילה מדברים בעניני בעל שם וכיוצא (שם, 154). — ואמר המשורר: ומשיחי שקר עמדו בעלי שמות ובעלי קבלה (יל"ג, מחשבי קצין, כל שיריו ו). — °בעל שם טוב, כנוי לר' ישראל ממדזיבוז מיסד תנועת החסידים במאה השמונה עשרה, נכתב בקצור בר"ת בעש"ט. — °ברוך השם (בר"ת: ב"ה), בעזרת השם (בר"ת: בע"ה), בעזרת השם יתברך (בר"ת: בעזהי"ת), השם ירחם (בר"ת: הש"י), השם יתברך (בר"ת: השי"ת), השם יקם דמו (בר"ת: הי"ד). — °אם ירצה השם (בר"ת: אי"ה)  (מדרש לעולם, אוצר מדרשים א, איזנשטין, 273).