חֲלוֹף

ש"ז, – מה שחֹלֵף ועֹבֵר, שאינו מתקיֵם, בְּנֵי חֲלוֹף, בני האדם, שחֹלפים ועֹברים ואין להם קיום, ההפך מן נצחיות,  Vergänglichkeit ; nature périssable ; perishableness : פתח פיך לאלם אל דין כל בני חֲלוֹף1 פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון (משלי לא ח-ט)



1 אמר ריב"ג: לדין כל בני אבדון. ע"כ. רש"י: אלו הן היתומים שחלפה עזרתם. וכעין זה גם קצת החדשים (Kö ואחרים). ואחרים פרשו במשמ' אחרות. קצת החדשים הגיהו חלי, וכדומה. אך בהספרות נתקבל פרושו של ריב"ג והשתמשו בו כך.

חיפוש במילון: