חֲלוֹף
ש"ז, – מה שחֹלֵף ועֹבֵר, שאינו מתקיֵם, בְּנֵי חֲלוֹף, בני האדם, שחֹלפים ועֹברים ואין להם קיום, ההפך מן נצחיות, Vergänglichkeit ; nature périssable ; perishableness : פתח פיך לאלם אל דין כל בני חֲלוֹף1 פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון (משלי לא ח-ט)
1 אמר ריב"ג: לדין כל בני אבדון. ע"כ. רש"י: אלו הן היתומים שחלפה עזרתם. וכעין זה גם קצת החדשים (Kö ואחרים). ואחרים פרשו במשמ' אחרות. קצת החדשים הגיהו חלי, וכדומה. אך בהספרות נתקבל פרושו של ריב"ג והשתמשו בו כך.