, פ"ע, – היה חָלָל, נדקר בחרב וכדומה: ובהשאלה מצער מדאגה, durchbohrt sein; être percé blessé; be pierced, wounded: כי עני ואביון אנכי ולבי חָלַל1 בקרבי (תהל' קט כב).

– פִע', חִלֵּל את פלוני, – עשהו חָלָל: האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מְחַלְלֶיךָ2 (יחזק' כח ט).

– פֻע', חֻלַּל, – שעשוהו חָלָל, שדקרוהו: שם משך תבל וכל המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מְחֻלְלֵי חרב (יחזק' לב כו).

– נִפע', *נֶחְלַל, – נעשה חָלָל: וכל הנוגע בעצם וכו' זה עצם כשעורה או בחלל זה אבר הנחלל מן החי ואין בו להעלות ארוכה או במת זה אבר הנחלל מן המת (נזיר נד.).