ש"ז, מ"ר חֲלָלִים, חַלְלֵי, חֲלָלֵינוּ, חֲלָלֶיךָ, חֲלָלַיִךְ, חַלְלֵיכֶם, חֲלָלָיו, חַלְלֶיהָ — פצוע הרוג, ע"י דקירת חרב וכדומה, Verwundeter, Erschlagener; blessé, tué; wounded, slain: כי ימצא חָלָל באדמה אשר יי' אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל הערים אשר סביבת הֶחָלָל (דבר' כא א-ב).  ובכל ארצה יאנק חָלָל (ירמ' נא נב).  הלא מקול מפלתך באנק חָלָל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים (יחזק' כו יה).  פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חָלָל וכבד פגר ואין קצה לגויה (נחום ג ג).  ויבאו (בני יעקב) על העיר בטח ויהרגו כל זכר וכו' בני יעקב באו על הַחֲלָלִים ויבזו העיר (בראש' לד כה-כז).  הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חֲלָלִים ישתה (במדב' כג כד).  אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חֲלָלִים לפני ישראל (יהוש' יא ו).  ויפלו (מבעלי שכם) חֲלָלִים רבים עד פתח השער (שופט' ט מ).  ויחלו (בני בנימין) להכות מהעם חֲלָלִים כפעם בפעם (שם כ לא).  וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חֲלָלִים בהר הגלבע (ש"א לא א).  ויבאו פלשתים לפשט את הַחֲלָלִים (שם ח).  מדם חֲלָלִים מחלב גברים קשת יהונתן לא נשוג אחור (ש"ב א כב).  בעלות יואב שר הצבא לקבר את הַחֲלָלִים (מ"א יא יה).  ונפלו חֲלָלִים בארץ כשדים ומדֻקרים בחוצותיה (ירמ' נא ד).  שם אשור וכל קהלה סביבותיו קברתיו כלם חֲלָלִים הנפלים בחרב (יחזק' לב כב).  מעיר מתים ינאקו ונפש חֲלָלִים תשוע (איוב כד יב).  ואפרחו (של הנשר) יעלעו דם ובאשר חֲלָלִים שם הוא (שם לט ל).  וחילו ישטוף ונפלו חֲלָלִים רבים (דני' יא כו).  ויפלו חַלְלֵי פלשתים בדרך שערים (ש"א יז נב).  מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חַלְלֵי בת עמי (ירמ' ח כג).  אם יצאתי השדה והנה חַלְלֵי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב (שם יד יח).  והיו חַלְלֵי יי' ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו (שם כה לג).  טובים היו חַלְלֵי חרב מֵחַלְלֵי רעב שהם יזבו מדקרים (איכ' ד ט).  גם אתם כושים חַלְלֵי חרבי המה (צפנ' ב יב).  נתן אלהינו בידנו את אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את חֲלָלֵינוּ (שופט' יו כד).  קריה עליזה חֲלָלַיִךְ לא חללי חרב ולא מתי מלחמה (ישע' כב ב).  כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חֲלָלֶיךָ יספרו (תהל' סט כז).  וכל חֲלָלֶיהָ יפלו בתוכה (ירמ' נא מז).  ומלאתי את הריו חֲלָלָיו (יחזק' לה ח).  ואת מלכי מדין הרגו על חַלְלֵיהֶם (במד' לא ח).  וְחַלְלֵיהֶם ישלכו ופגריהם יעלה באשם (ישע' לד ג).  והפלתי חַלְלֵיכֶם לפני גלוליכם יחזק' ו ד. — ובהשאלה, במושג המוסרי: אל ישט אל דרכיה (של האשה הזרה) לבך אל תתע בנתיבותיה כי רבים חֲלָלִים הפילה ועצמים כל הרֻגיה (משלי ז כה-כו).