—  קל לא נמצא במקרא.

—  פִע', חִלֵּל, — נגן בחליל:  והעם מְחַלְּלִים בחללים ושמחים שמחה גדולה  (מ"א א מ).  — והשתמשו בו גם בספרות המאוחרת:  שהיו מחללין לרבות שמחה בבית השואבה (רש"י סוכ' ה א).  — ואמר המשורר:  ואשיר ואנגן לנדיבים בכנורות ובחלילים אחלל, ולהם אטעה כרם חמדות ובשיר על שמם אותו אחלל (רש"י סוכ' ה א).

—  קל, °חָלַל, — כמו חִלֵּל, נגן בחליל:  בא אצל גרדיִים לשורר ולחלול להם לא הוכשר בעיניהם (רש"י סוכ' ה א).