1, ת"ז, לנק' חֲלָלָה, — שחִללו אותו בדבר מה, profaniert; profané; -ned: אשה זנה וַחֲלָלָה2 לא יקחו (הכהנים) (ויקר' כא ז). אלמנה וגרושה וַחֲלָלָה זנה את כל אלה לא יקח (שם יד). ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה (קדוש' ד ו). ואתה חָלָל3 רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ (יחזק' כא ל). — וחָלָל במשמ' *פסול לכהונה: בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם וכו' חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה וכו' בת גר זכר כבת חלל זכר (קדוש' ד ו). — ומ"ר: כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים (קדוש' עז.).
1 עי' הערה להערך, ועי' הערה לקמן.
2 לא נתברר היטב הכונה של חללה זו, במה בעצם הדבר נתחללה. הקבלה אֹמרת שהכונה בחללה היא: שנולדה מן הפסולים שבכהונה כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט וכן שנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחד מן הפסולים לכהונה (לשון רש"י). וקצת קשה לחשב כי זו היתה הכונה הקדומה במלה זו. ראב"ע אמר: וחללה שאינה מפורסמת כזונה. וגם זה אינו מניח את הדעת, וקצת החדשים גוזרים מלה זו מן ב. חלל, במשמ' נקב, ומפרשים חללה נקובה, ומיחסים לחללה משמ' של ההפך מן בתולה. אבל, גם זה קשה, כי לפי המקובל כהן הדיוט מותר בבעולה אם אינה זונה. והכתוב אל תחלל את בתך להזנותה (ויקר' יט כט) מלמד על חללה שהיא זונה.
3 י"מ במשמ' ב. חָלָל.