1, תה"פ, — חֵלֶף דבר פלוני, במקומו, תמורתו, für, anstatt; pour, en échange; for, in exchange: ולבני לוי נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חֵלֶף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד (במד' יח כא).  ואכלתם אתו בכל מקום אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חֵלֶף עבדתכם באהל מועד (שם לח). — ואמר בן סירא: כלם שונים זה מזה ולא עשה מהם שישאיר זה על זה חלף טובו ומי ישבע להביט תואר (ב"ס גני' מב כד-ה). — וכמו חִלּוּף: יצאת זביחה ללמד על הכל השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה או חלף דבר שהוא מעשה מלמד ודבר שאינו מעשה אינו מלמד (ירוש' שבת ז ט ג).