1, ש"ז, סמי' חַלְמִישׁ, — אבן קשה מאד, כמראה הזכוכית, Kiesel ; silex : ההפכי הצור אגם מים חַלָּמִישׁ למעינו מים (תהל' קיד ח). על כן שמתי פני כַּחַלָּמִישׁ ואדע כי לא אבוש (ישע' נ ז). בַּחַלָּמִישׁ שלח ידו הפך משרש הרים (איוב כח ט). המוציא לך מים מצור הַחַלָּמִישׁ (דבר' ח יה). וינקהו דבש מסלע ושמן מֵחַלְמִישׁ צור (שם לב יג). — והשתמשו במשמ' זו בספרות החדשה: הזכוכית הוא עצם מורכב מלאכתי חומרי יסודותיו הם עפר החלמיש ומלח אפריי (ראש' למוד', הרכבת הגשמים)