* 1, חָלָף, חֵילָף, ש"ז, — א) צמח, עשב ארוך כעין פתילים ארוכים חזקים, יעשו ממנו מחצלאות וכדומה, Schilf; roseau; reed : מחצלת של קנים ושל חלף2 טהורה כלים יז יז.  מחצלת של שיהופא ושל גמי וכו' ושל חילף גדולה מסככין בה וארוגה אין מסככין בה תוספתא סוכ' א י.  הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או מחוטי פשתן רמב"ם, שבת י ח.  וכן כלי חלף והוצים וכיוצא בהן מכפיפות שדורכין בהן יין הוא, מאכ' אסור' יא כג.  — חלף המים, צמח טוב הריח, Schoenantum: השושנה וחלפי3 המים מברכין עליהן בורא עצי בשמים רמב"ם ברכ' ט ו. — ב) כמו חָלִיף משמע' א': תרנגולין שנפלו לגינה ושיברו את הירק וקירטמו החילפין משלם נזק שלם ירוש' ב"ק ב ג..  אגוזי פרך ורמוני בדן וחביות סתומות וחלפי4 תרדי וקולחי כרוב ודלעת יונית יבמ' פא:.  ושרשי קלחי הכרוב וחלפי תרדים וחלפי הלפת והן העיקרין שנשארו בקרקע כשלקטו הכרוב והלפת וחזרו והחליפו רמב"ם, טומא' אוכל' ה כא.