פ"י, עת' יַחְמֹד, נֶחְמְדֵהוּ, — חָמַד דבר, רצה להשיגו, התאוה לו מפני שהוא יפה, טוב, ערב, וכדומה, Begehren; désirer; to desire: לא תַחְמֹד בית רעך לא תַחְמֹד אשת רעך (שמות כ יז).  ולא יַחְמֹד איש את ארצך (שמות לד כד).  פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תַחְמֹד כסף וזהב עליהם ולקחת לך (דבר' ז כה).  כי יבשו מאילים אשר חַמַדְתֶּם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם (ישע' א כט).  וְחָמְדוּ שדות וגזלו (מיכ' ב ב).  ההר חָמַד אלהים לשבתו (תהל' סח יז).  חָמַד רשע מצוד רעים (משלי יב יב).  עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חָמְדוּ להם (שם א כב).  לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה אל תַּחְמֹד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה (שם ו כד-כה).  אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (אבות ו ד).  אין את חומד ולוקח אחרים חומדים ואת לוקח (ירוש' ע"ז ד מג ד).  הלב חומד שנאמר אל תחמוד יפיה בלבבך (מד"ר קהל', דברתי). — ואמר הפיטן: נפשי חָמְְדָה בצל ידיך, לדעת כל רז סודך (שיר הכבוד לשבת, אנעים).  נפש וכל אשר לה נוטלים, מִלַּחֲמוֹד אלה עין תעלים, למה תהיה בפלילים (יוצר א' שבוע', תחמדות).  קרוץ מחֹמר מה מועילו, חוֹמֵד ומתאוה את שאינו שלו (ב' שבוע', שכן רעך). — ובכנ':  ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף וכו' וָאֶחְמְדֵם ואקחם (יהוש' ז כא).  ונראהו ולא מראה וְנֶחְמְדֵהוּ (ישע' נג ב). — ובפרט התאוה בין זו"נ:  בעלי היה בדרך וחמדתיו (נדה כ:). — וּפָעוּל חָמוּד, חֲמוּדוֹת:  ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל הַחֲמֻדֹת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן (בראש' כז יה).  אמר להם הקב"ה איך אתם משטינים על הדור ההוא שהוא חמוד ונאה ואני חפץ בו (פסיק' רבתי לו).  וזקן כמותך יאבד בן חמוד כזה ובחור שנתן לך הקב"ה למאה שנה (מד"ר ויושע א).  כי הוא (חדש ניסן) חדש אהוב וחמוד ומתוק לכל בשר רשב"ם שה"ש ב י-יג.  

— נפע', נֶחְמָד, א) שהכל חֹמדים אותו, begehrungswürdig, reizend; désirable, agréable:  ויצמח יי' אלהים מן האדמה כל עץ נֶחְמָד למראה  וטוב למאכל (בראש' ב ט).  ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וְנֶחְמָד העץ להשכיל (שם ג ו).  אוצר נֶחְמָד ושמן בנוה חכם וכסיל לאדם יבלענו (משלי כא כ).  הַנֶּחֱמָדִים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים (תהל' יט יא). — ב) במשמ' °נעשה יפה וחמוד:  וכאשר גדלה תמר כן נחמד תארה (א' מפו, אה"צ ג).

— הִפע', *הֶחֱמִיד — עשה שיחמֹד:  יפי ונעם יחמידו עין ומשניהם צמחי שדה (ב"ס גני' מ כב).

— פִע', *חִמֵּד, — כמו חָמַד:  גזל ועריות נפשו מחמדתן ומתאוה להם (חגי' יא:).  כנסת ישראל שהיתה מצפה ומחמדת אימתי יחזיר הקב"ה את שמחתו אף הקב"ה מחמד ומצפה אימתי יחזיר לביתו (ילק' מכירי, תהל' לא מד).  למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו (רש"י במד' כב יח).

— נִתפ', *נִתְחַמֵּד1, — כמו חמד:  למען למעשה ידיך תכסוף תתחמד נפשך (מד"ר ויקר' לא).  בוראך מתחמד לך פמליא שלו מתחמד לך ותורתו מתחמדת לך (שם קהל, לך אכול).  ארץ שנתחמדו לה אבות העולם (תנחומא שלח, הוספ' טז).  כשתהיו חוטאים אתם ועלי תשוקתכם שכן מתחמדין וחוזרין למקומם (מד"ז שה"ש, אני לדודי).  שהיה (שישק) מתחמד מתי ימות שלמה שהיה יודע שאין בנו שליט כמותו (שם).  חכמי ישראל ותלמידיהן שמוסרין עצמם למות באהל וכו' ומתחמדין ומתאוין ומצפין שאם ימצא אחד מהם פקח בד"ת שתנוח נפשו עליו (תד"א א יד). — ואמר הפיטן:  שרט מהתגודד ולחתונם אל תתחמדו (אזהר' לרסע"ג). — ובמשמ' °שחמדו אותו:  שבעיני כולם היא מפוארת ומתחמדת היא הדרך ישרה (מחז' ויטרי' תכה).