ש"ז, — דבר שאדם מתאוה אליו, דבר יפה, שמוצא חן בעיני רואיו, Begehren; désir; desirableness: על שדים ספדים על שדי חֶמֶד על גפן פריה (ישע' לב יב).  בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חֶמֶד נטעתם ולא תשתו את יינם (עמוס ה יא).  לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חֶמֶד כלם יחזק' כג ו. — ומצוי בספרות:  וכתבו (ע"ב זקנים לתלמי המלך) אלהים ברא בראשית אעשה אדם בצלם ובדמות וכו' לא חמד אחד מהם נשאתי (מגי' ט:). — ואמר הפיטן: דרכי הורים דעי, יונקת חֶמֶד מטעי, דירת משכנותם תדעי (יוצר שבת חוהמ"פ, אהוביך).  קמתי נצבתי בְּחֶמֶד הרים, ודצתי אצתי בזהרים, פתחתי מאלי בנטוף מורים (יוצר א פסח, שלחיך). — ואמר המליץ:  ואל ישתמש בחושיו אלא בדבר הצריך עד שיהיה מן הידועים בחשובים והמפורסמים בחמד (רשב"ג, תק' מדות הנפ').