ש"נ, — כמו חֶמֶד:  הוא ישסה אוצר כל כלי חֶמְדָּה (הוש' יג יה).  כבד מכל כלי חֶמְדָּה  (נחו' ב י).  ואוצרות עשה לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה ולבשמים ולמגנים ולכל כלי חֶמְדָּה  (דהי"ב לב כז).  ויבאהו בבלה עם כלי חֶמְדַּת בית יי'  (שם לו י).  וגם אלהיהם עם נסכיהם עם כלי חֶמְדָּתָם כסף וזהב בשבי יבא מצרים  (דני' יא ח).  ולמי כל חֶמְדַּת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך (ש"א מ כ).  ובאו חֶמְדַּת כל הגוים  (חגי ב ז).  ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החֶמְדָּה  (ישע' ב יו).  ואתן לך ארץ חֶמְדָּה נחלת צבי צבאות גוים (ירמ' ג יט).  וישימו ארץ חֶמְדָּה לשמה  (זכר' ז יד).  רעים רבים שחתו כרמי בססו את חלקתי נתנו את חלקת חֶמְדָּתִי למדבר שממה  (ירמ' יב י).  והרסו חומותיך ובתי חֶמְדָּתֵךְ יתצו  (יחזק' כו יב).  —  חֶמְדַּת נָשִׁים, כנוי לאחד האלהים1:  ועל חֶמְדַּת נשים ועל כל אלוה לא יבין  (דני' יא לז).  — הלך בלי חֶמְדָּה, בלי שמחה:  יצאו מעיו (של יהורם) עם חליו וימת בתחלאים רעים ולא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו וכו' וילך בלא חֶמְדָּה2  ויקברהו בעיר דויד ולא בקברות המלכים  (דהי"ב כא יט-כ).  — ומצוי בספרות:  נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישראל התרת לה לצאת לחוץ לארץ  (ירוש' מו"ק ג פא ג).  ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר לומר כלי אחת של חמדה  שהיה לנו גרמו עונותיו שיתבזה (שם תענ' ב סה.).  ג' מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם זכה בחכמה זכה בכל זכה בגבורה זכה בכל זכה בעושר זכה בכל  (מד"ר במד' כב).  בקש כסף וזהב והם חמדה  שנאמר ובאו חמדת כל הגוים בקש נשים והם חמדה שנא בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך בקש בנים והם חמדה שנא' והמתי מחמדי בטנם הוי אומר כל מה שתבע בראשונה חמדה ומהו כל מחמד עיניך דבר שהיא חמדה  מתוך חמדה זו התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב  (שם שמות ג).  כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן  (שם דבר' ב).  כל כלי חמדה שיש לי בתוך ביתיך טלי וצאי  (פסיק' רבתי ל).  — *חֶמְדַּת עיני:  יצתה (בתו של הכה"ג שנשחט) בורחת וצווחת אוי לי אבא חמדת עיני  (שם כו).  — *חֶמְדָּתָהּ של אשה, יפיה:  אני נותן את בתי בכתובתה במדינה אחרת שתתכבד עם בעלה ביפיה ובחמדתה  שהיא בת מלך ויכבדוה  (מד"ר שה"ש, כרם היה).  — ובמשמ' תאוה בכלל לכל דבר:  היהודים בעלי חמדה ועשו פירוש (בענין הנשך והרבית) להנאתם  (שבט יהודה ז).  החמדה אב הטומאה כבר אמרו רז"ל שרשע אחד מן החמדה בא לעבור כל עשרת הדברות  (מורה באצבע י שכב).  וחושבים שיוכלו להשיגו (את העושר) בחריצותם ומתעסקים כל ימיהם בחמדתם להעשיר  (מנור' המאור יא).  כדי להפריש האדם מחמדה זאת (לנשים) ולהצילו מרשת זו הטמונה לבל ילכד בה (שם יט).  הוציא חמדתו בפיו עובר בלא תחמוד  (חזקוני, דבר' ה יח).