1, ש"נ,  מ"ר חֲמָאוֹת, — א) חלב עבה ושמֵן וקצת קרוש וחמוץ, Dickmilch; caille-lait; curled milk: ויקח חֶמְאָה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם (בראש' יח ח).  מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חֶמְאָה (שופט' ה כה). ודבש וְחֶמְאָה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר אתו (ש"ב יז כט). חֶמְאָה ודבש יאכל (ישע' ז יה). והיה מרב עשות חלב יאכל חֶמְאָה כי חֶמְאָה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ (שם כב). נהרי נחלי דבש וְחֶמְאָה (איוב כ יז). וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור חֶמְאַת בקר וחלב צאן (דבר' לב יג-יד). כי מיץ חלב יוציא חֶמְאָה (משלי ל לג). — והשתמשו במשמ' זו גם הסופרים: ראוי שישתה חלב בקר מסוכסך מוסר החמאה (קאנון ג יג ד ה). — ובהשאלה, *חמאה של תורה: במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה (ברכ' סג:). שהתורה נמשלה לחלב ואמר כי אם תמץ אותה בשומך יד לפה תשיג חמאתה והיא כונת התורה (מלמ' התלמיד', בראש'). — ומ"ר חֲמָאוֹת: חלקו מַחֲמָאוֹת2 פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות (תהל' נה כב). — והשתמשו כך גם הסופרים, ואמר המשורר: ערבים הם ומשמן לכל חך מאד רכו וחלקו מַחֲמָאוֹת (רמב"ע, אגר' אמת על הזמן). וחלקו (דברי השיר) מאד מֵחֲמָאוֹת ורכו כשמן והמה לחומדן פתיחות (הוא, תרשיש ט, הקד'). חבה ראש ופתן שפתה, ואם תתיף ותעד נזמה וחליתה, שפתיה חֲמָאוֹת חמת תנין מקיאות (הוא, פזמ' ליוה"כ, החרשים). והוא ענה אותם תמיד בחמאות פיו (א' מפו, אה"צ יא). פוררתני בתועבותיך פצמתני בחמאות לשון רמיה (שם כג). ב) °השומן היוצא מן החלב כשמוחצים אותו, Butter; beurre; butter:  וחמאתו (של חלב הרחלים) דשנה משאר החמאות (אסף הרופא 16). ואשה נכריה מותרת לעשות את החלב ואת חמאתו (הלכ' קצוב' לר"י גאון, גיט'). החמאה של עכו"ם מקצת הגאונים התירוה וכו' שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה וכו' שאם לקח חמאה מן העכו"ם ובשלה עד שהלכו צחצוחי חלב (רמב"ם, מאכ' אסור' ג יה-יו). החמאה של גוים הרי היא בכלל חלב וגבינה וכו' וכש"כ לפי שהיא לחה ואינה עומדת לגמרי כגבינה (שו"ת רשב"א קיא). למה נהגו היתר בחמאה ואיסור במבושלת כי לפי דעת הרמב"ם החמאה אינה מותרת עד שיבשלוה (תשב"ץ ג י). למה אוסרין במקצת מקומות החמאה של עכו"ם בפסח עם היותם מתירין אותה כל השנה כולה (שם רנח). שראיתי במלכות שוואכ"ן שאוכלין החמאה של גוים ואין מוחין בידם (שערי דורא עח). אשר שאלת בענין החמאה שראובן תיקן החמאה לשמעון ושמעון מכר החמאה בחזקת כשרות ואמר שראובן תיקן חמאה זו וראובן מכחישו (שו"ת רמ"א סו). איש יהודי הביא עמו משא של חטים והניח בתוכם נוד אחד מלא חמאה מהותכת של גוים ויהי בדרך נבקע הנוד לתוך החטים ויתערבו בחמאה (שו"ת פרי הארץ, יו"ד יא). שנותנין החלב בלילה תחת אויר הרקיע ועולה כמין זיעה למעלה ומלקטין אותה מע"ג החלב ואח"כ מקישין בחלב ונקפאת החמאה (הלכ' קטנ' לר"י חגיז א). שאפשר להיות בחמאה חלב טמא (שו"ת חיים שאל א מג).