*, ש"ז, —  שה"פ מן חִמֵּץ: דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו (ארז ודחן) שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון (פסח' לה.). אלו דברים שאין באין לידי חימוץ האפוי והמבושל וחלוט שחלטו ברותחין (שם לט:). אין חימוצו חמוץ ברור (ירוש' תרומ' י מז.). אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת (פסח' לה.). —  ושל מֵי רגלים וכדומה: וכמה היא חימוצן (של מימי רגלים) שלשה ימים (תוספתא נדה ח ט). —  ובהשאלה, °חִמּוּץ דבר, עכובו והשהותו לקצת זמן: יש לו לישא וליתן בדבר ולהחמיץ המחשבה ולהשהותה וכו' שעל ידי חימוץ והמתנה מוסיף סברא על סברתו ופלפול על פלפולו (ר' יונה, פי אבות א א). —  ובמשמ' °דבר חָמוּץ ולנפח שיקרה בו ימרחהו בחלב חמוץ או בחמוצי האתרוגים (מ' אלדבי, ש"א ד).