1, ת"ז, סמי' חֲמוּץ, — צבוע בצבע אדֹם מאד, hochrot; ronge; reed: מי זה בא מאדום חֲמוּץ2 בגדים מבצרה זה הדור בלבושו וכו' מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי (ישע' סג א-ג).  — ואמר המשורר בלשון נופל על לשון: שמע אוכל ושותה ממתקים, ומסּוּתים לבד לובש חֲמוּצִים, מקום אכול עשה משפט ושתה, שפֹט יתום וסות אשֵר חמוצים (רמב"ע, תרשיש ח).