חָמוֹץ

1, מ"ר חֲמוֹצִים, — כמו חוֹמֵץ: למדו היטב דרשו משפט אשרו חָמוֹץ שפטו יתום ריבו אלמנה (ישע' א יז). — ואמר הפיטן: ללמדנו היטב חמוצינו לאשור, ברכות יחשור, ומרודנו יעשור (סליח' ב עשי"ת, שבת הכסא).



1 משק' עָשׁוֹק,  עי' זה. כך קצת הקדמונ' (לקו"ק רכח), וכך ברט (Barth § 27 g) ואחרים מהחדשים, ופרשו אַשְׁרוּ במשמ' ישרו בדרך טוב. ורוב הקדמונים פרשו כמו חָמוּץ, פָעוּל, מפני אַשְׁרוּ שלפניו שפרשו במשמ' חזוק. 

חיפוש במילון: