°, ש"נ, —  שה"פ מן חָמַד: בני הוצא מלבבך הקנאה והחמידה, והכון לקראת אלהיך בתפלת העמידה (תוכח' מוסר, עזר' הבבלי ז). בקנאתו הנעדרת תמיד יחזיק, ובחדרי בטנו יכנס מזיק, באשמרת הבקר ירוץ לַחֲמִידָתוֹ, וילבש עליו קללה כמידתו, רוח רעה בכל עת תבעתו, ועליו יעשן אף יי' וקנאתו (שם ג. הוצא מקרבך נגעי חמידותיך, תגיל ותשמח בכל חמדתיך (שם יב).