פ"י, עת' יַחְמֹס, תַּחְמְסוּ, תַּחְמֹסוּ, —  חָמַס את פלוני, עשה לו חָמָס, התנהג אתו בְּחָמָס ,  gewalttätig behandeln;  traite qqu.  injustement; treat wrongly, violently:  אלמנה אל תנו אל תַּחְמֹסוּ ודם נקי אל תשפכו במקום הזה  (ירמ' כב ג).  שיהא כל אחד ואחד אומר למה אני גוזל למה אני חומס למחר בית דין שמין שדה יפה שלי (תוספתא כתוב' יא ב).  לאחר ג' ימים (שהמת מונח באדמה) הכרס נבקעת על פניו ואמרת לו הא לך מה שגזלתה וחמסתה ונתת בי  (ירוש' מו"ק ג פב:).  לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני אלא אפילו חמוס את פלוני  (שם שבת יד יד ד).  אמר הקב"ה (לנפש האדם)  אני עשיתיך מעלן מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת  וחוטאת (מד"ר ויקר' ד).  מלכות אדום מתגאה וחומסת  וגוזלת ונראית כאלו מצעת בימה  (שם יג).  שהיה הוא (ר"ש בן לקיש) ושני רעיו גוזלים וחומסים כל אשר יעבור עליהם בדרך  (פדר"א מג). — ואמר הפיטן:  ובגב אשא סבלות משא נשיאי משא בן ישמעאל, זה חוֹמֵס וזה רומס וזה מואס וזה גועל  (יוצר פר' וירא, שננו).  רֶשע חוֹמְסִים וגוזלים, קנין אשר קנו עמלים, צופה עין תאות שללים (יוצר א שבוע', תחמודות).  — וחוֹמַס, כמו שַׁם:  שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו וכו' דור דור וחומסיו דור דור וגזלניו  (מד"ר ויקר' כו).  — ופָּעוּל *חָמוּס, חֲמוּסִים:  לוקח אדם לולב לזכות בו אם היה גזול הוא צווח לפני המקום ואומר גזול אני חמוס אני  (פסיק' דר"כ ולקחתם לכם).  ראוי שהחמוסים יראו לחומסים שזה על צד העונש עליהם על מה שקבלו מהחמס  (נופת צופים ג ג).  — ואמר הפיטן:  חֲמוּסִים נגושים ביד מדיקים, טפוליך שעשעת כילדים רכים  (סליח' יום ב, אויתיך).  טלאיה דופקים בים הומים, אנוסים חֲמוּסִים ביד ישמעאלים  (סליח' ה עי"ת, אתה חלקי).  — ובמשמ' הזיק:  כי מצאי מצאי חיים ויפק רצון מיי' וחטאי חֹמֵס נפשו  (משלי ח לה=לו).  — חָמְסוּ תורה וכדומה, הפרו אותה, בזוה,  beleidigen, verletzen; léser, enfreindre;  violate:  כהניה חללו קדש חָמְסוּ תורה (צפנ' ג ד).  כהניה חָמְסוּ תורתי ויחללו קדשי  (יחזק' כב כו).  — ומצוי הפעל חָמַס בספרות במשמ' עָוֶל מוסרי:  ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וכו' חומסני אתה בדברים למה שאתה שומע בקלוני ושותק  (מד"ר בראש' נה).  צריך הקורא לאשר מחשבתו לצד שבקש בעל הספר ולא יחמסהו בהפוך מענו (נסי בן נח הקראי, לקו"ק).  כך ראינו שאיש זה (שרוצה להעתיק דירתו לעיר אחרת)  חומס  את אשתו ואין מן הדין להעתיקה ממקומה למקום שהוא פחות ממנו  (שו"ת הרי"ף קמו).  פורש מן המותר ומסתפק מן העולם בפחות ממזונו זה מגונה מפני שהוא יוצא מנתיב הבחינה והוא חומס את גופו  (חו"ה, עבוד' ה' ד).  פן יחמסני  ויפחות לנו מה שאנו מכירים כי אין משבחין האומר לקדמת הימים ולא חומסין המוצא לקרבת העת אבל ינתן לכל מה שראוי לו  (ריב"ג, הקד' הרקמה).  והתופס עליו בזה חומס אותו  (הוא, השרש', יחס).  אמרו הלא תראה שגזר על המצריים שיחמסו זרע אברהם ולמה ענשם  (ח' פרקים להרמב"ם ח).  ראוי לכל חכם שישיג דבר חכמה שלא נכתב שיכתבנו כדי שלא יחמוס הראוי לדבר ההוא מאנשי דורו או מאנשי זמן אחר  (מלמ' התלמיד', וארא).  ואם תטרח בדבר אחר זולתי בחכמה אז תהיה חומס יותר רע מכל חומס כי תחמוס האהוב שבעולם ויהיה גודל חמסך לה כפי הרחקתה ממעלתה העצמית לה  (המעל' לרש"ט פלקיירא ב).  ומי שרב שכלו ונראית ענוותנותו ימעטו חומסיו ומבקשי רעתו  (הוא, צרי היגון 9).  הנה מה שיחמוס לנפשו מי שבו חלק אפשרות מן ההצלחה הנצחיית ולא השתדל בה ועוכר שארו אכזרי והחכמה תחיה את בעליה  (נרבוני, מו"כ א עב).  — ואמר המשורר:  בואי שבי אתי גבירה וחבי לי סובבי עת תשכבי מטתי, ורצון אסירך עוד עשי אל תחמסי אותי  (ר"מ דרעי הקראי, א עב).  — וגם ביחס לדבר לא בע"ח, * חָמַס את החכמה:  אל תמסרו החכמה למי שאינו מאנשיה פן תחמסוה ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותם  (מלמד התלמיד', וארא).  והיה החכם חומס החכמה ומשחית דבריו הנעימים  (שם, נח).  ראוי לרב שלא למד תלמיד שאינו הגון כי אז הוא חומס החכמה וגורם שם רע עליה  (שם, וארא).  

—  נִפע', *נֶחְמַס, — שחמסו אותו:  שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותיה משתמרין  (ביצ' טו:).  כגנה שנחמס מעיינה והלבין ירקה  (מד"ר איכ' ב ו). - ואמר הפיטן: נֶחְמָסִים נמאסים ולעבדים נכבשים, נרפשים נתפשים בין זאבים ולישים, נשחטים נשפטים בידי אדונים קשים  (סמא"צ, סליח' צו"ג, חי בכל). —  ובמוסריות:  נמצא שזה האיש נחמס חלילה ליחס חמס אל השם  (ע"ח לר"א הקראי פח). ונמצאו כנחסמים  אחרי שלא יותירו סתם מהם דבר  (שם קד).